בס"ד.
קדושתה של שפת עבר [ גם מלשון עבר וגם מלשון "יעד של עתיד"], מתבטאת גם בשלימותה רבת האנפין.
כל מילה שבה, חייב אתה, ללוש בה ולפרקה לאותיותיה - תרתי משמע .להרכיב בה ,אין סוף הרכבים ומובנים אשר בסופו של דבר גם יתברר לך תמיד , כי כל ווריציה נוספת תורמת למעשה, כך או אחרת , גם לערך רעיוני מוסף, לאותה מילת המקור..
כך : "ליל הסדר" ,כשאתה הופך במילותיו , אתה נותר עם האלטרנטיבה הנוראה . לאמור : כשאין מקדימין ב"ליל הסדר" , אתה נשאב לריק שחור : "ליל דרס" .עלטה של דורסנות פנימית מפוררת. המכלה הכל.
גאולתם של ישראל , מחייבת תמיד, להקדים בליל שימורים [הורשה וביסוס של אושיות יסוד כך למשל מציע להפנים, סוף סוף את העובדה, כי היה זה רצונה של ההשגחה ,שהאתחלתא תהא מסגרת מדינית - מדינת ישראל. והכלי להשגת אותה תשתית ראשונית היכרחית של אחדות תהא דווקא הדמוקרטיה.
להקדים ולקומם מסגרת יסוד מיקדמית ,לגיבוש אותה התשתית ההיכרחית ל"סדר .
ערובה לסדר בסיסי הכרחי של אחדות וכנגד לכל אותה "סטנות פלגנית" המאיימת תדיר , לכבות חלילה את אותם ניצוצות , שמהם אמורה ללהוב בהמשך, אותה השלהבת. המאירה באותו האור המיוחד של שבעת הימים
רק כך ניתן לאותה "שיירת" של גאולה לצאת למוחרת אל מסעה הגדול.
משה אהרון
