בס"ד.

  הקורא את רשימותיי הקודמות בנושא זה, וודאי הבחין בכך , כי נקודת המוצא שלנו בכל זה, הינה, כי היות ואתגרו של המשפט, הינה ה"אמת". והאמת הינה בבואתו של הקב"ה,  הרי שמשמעות האמרה המקראית :

 "כי המשפט לאלוקים הוא"

 הינה כי:

 " עד צדק ישוב משפט"

 במילים אחרות, שלימות המשפט והאופטימליות שלו מושגים בשתי רמות משלימות :

 המשפט השמימי - השיורי המשלים.

 והמשפט הארצי  - הראשוני.

 רוצה לומר, כי הגם שלצרכיהם שלהם, העביר הקב"ה את האיצטלא שלו כ"שופט כל הארץ", לבית דין מוסמך של מטה, הרי שבכך לא הסיר חלילה את אחריותו כשופט על לאמת ולצדק המוחלטים.

 לפיכך אף :

 "אלוקים נוכח בעדת אל"

   נוכח הוא ממש, בכל משפט אפשרי עלי אדמות -דתי כאזרחי .

 כאילו, להיות עם "יד על הדופק"  להשלים ולתקן בבוא העת, כל טעות של בית דין שלמטה, וכפי שכבר ציינו לעיל בחזקת בית דין שיורי של מעלה, שכל נושא שלא נסגר כהלכה ועל פי עקרונות הצדק המוחלט,  מתגלגל ועובר הוא לטחנות הצדק של בית דין של מעלה.שכאמור כל הכללים שם שונים ומימד הזמן הופך לנעלם בבחינת : "וביום פוקדי פקדתי..."

 מכאן גם ברור, כי התשתית הנורמטיבית של בית דין של מעלה איננה אך אותה התשתית התורנית שנגלית לעינינו בלימוד התורה ,

 כששופט כל הארץ שופט , הוא שופט גם בערכים ובאמצעים, בלתי נתפשים, שהם גם מחוץ לארץ  ואף לעיתים מעבר לתפישתינו. לפיכך עקרון זה, חייב לכאורה התיחסות בסיסית כל שהיא ואחרת בתורה,  על מנת לבסס עקרון יחודי זה של בית דין של מעלה.

  ואכן, מיד לאחר בקיעת ים סוף, בפתחו של המדבר ממש  ובטרם הגיע עם ישראל להר האלוהים לקבל תורה, ראתה התורה צורך נורמטיבי להקדים ולהכפיף אותנו לאותה התשתית היותרת והשיורית של בית דין של מעלה וכאמור בטרם ינתנו אושיותיו הנורמטיביות של בית דין דלמטה.

 וכך אומרת התורה לענין זה :

  "... שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו . כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

 דווקא לפני מתן תורה היה חשוב להפנים בתודעה כי לפני הכל יש את אותו ערך שממי על של :

 "והישר בעיניו תעשה"

 זהו הבסיס היסודי ביותר באותו "חוק ומשפט" של משפט שמיים והכל כאמור בטרם ניתנה התורה .

  לא בכדי לשמירת המצוות  והחוקים  בהמשך,יש לכאורה, פעלים משניים  לאמור:  "והאזנת" "ושמרת".

 דווקא לפני מתן תורה ויצירת המערכת המשפטית הארצית היה חשוב להקדים ולבסס את המשפט השממי  אשר כאמור בהיותו בית דין גורף ומוחלט,  הוא גם אשר מתקן כל עוול או עיוות דין,שנפל, שנעשה, או יצא מתחת ידו של בית הדין דלמטה.

 וראה לענין זה, גם רשימה נוספת תחת הכותרת: "הערת אגב" [אוביטר דקטום].

מכאן ואילך, יתערבבו לכאורה שני האינסטנציות ופעמים שהמקרא לפחות לענין ביצוע העונש המוחלט, יוסיף וירמוז על שניהם, כמו הביטוי : "מות יומת" ועוד

 וראה גם רשימה נוספת : "אגדת משפט".

 אם כן, מה הם לכאורה, עקרונות הפעולה והמכניזים הבסיסי של בית דין של מעלה . לכאורה על בסיס המובאה שלעיל  האדם מצוי תמיד בהוויה של ניסיון . כל מהות חיינו הנה בחזקת : "ניסיון":

 אם מדובר בחיים בכלל הרי שזה בחזקת : "חוק" ואם זה בעיוותים של צדק ואמת, הרי שזה בחזקת : "משפט".

 וכך כל מהות חיינו הינה כאמור, מסכת בלתי פוסקת של נסיונות ,לעמוד באתגר ולקיים את הערך העל הקודם לכל :

 "והישר בעיניו תעשה"

 כל מעידה,  וודאי באמת והצדק ,כמוה ככשלון במובן זה של אי עמידה בניסיון .

 בבית דין של מעלה, כל מעידה שכזו, משמעותה פגימה בבריאה ,המשליכה על פגימה בבריאות.

 כאילו, האדם הוא מיקרוקוסמוס, שבגופו שלו, נשקף כל פגם שהפיל או גרם בקוסמוס  .

 עתה אולי יובנו ההקשרים כולם :

 "חוק ומשפט" , "ניסיון" ו"אני ה' רופאך.