אין סולם אלא לעלות ולרדת בו לחבר שמים וארץ .

לעלות תמיד גבוב ועוד יותר גבוה לעמדת תצפית יותר טובה

 לעקוב ולראות את הטעון תיקון ואת ששרוי במצוקה וזקוק לעזרה

ואזי בו ברגע לרדת מיד לתקן כל הטעון תיקון ולסייע לכל מי הנזקק.

 וכך אחיי :ימות המשיח נמדדים באותו הונף הרגע שבין העליה לירידה .

 קראתי מאמר המבקש ליחס לחלום יעקב עם הסולם ,סגולות נפש כבירות של יעקב ,בזה שהחוסן הנפשי שלו לכאורה לקראת הבאות מתבטא בתת המודע שבחלום

הרעיון יפה כשלעצמו.

אבל אין הוא מחובר באמת למהות הסיפור המקראי. יותר מזה הוא מתנגש עימו הרי כל הרבותא של סיפור חלום הסולם הוא כי הוא פועל יוצא של רצון האלוקות להתחבר עם יעקב בדיוק באותם מקומות רגישים וחיוניים לו להמשך מסעו הקשה. איך אפשר אם כן להוריד ולהנחית את הסיפור המקראי הנפלא הזה לדיוטא כל כך טרויאלית ונמוכה יחסית ולהפוך אותו לעוד הלך רוח אישי ופסיכולוגי .

והלא גם מי שמספר לנו את הסיפור איננו יעקב כמו שראינו בחלומות הקלאסיים של יוסף, פרעה, והסריסים.

אם כן לא סגולתו הנפשית המיוחדת והמפוחדת של יעקב ``הולידה`` חלום זה אלא הוא אמצעי אלוקי מובנה ליתן לו מענה ראוי. לחולל בתודעת יעקב מהפך שאין הוא יותר לעולם לבד.

בעצם החלום אומר לו הקב``ה ליעקב בעבורך מכאן ואילך מתחברים שמיים לארץ. אומנם דע לך כי מדובר בסולם שלעיתים אני אהיה עימך באצמצעות המלאך של עליה ולעיתים במלאך של ירידה ואל תפול רוחך גם בירידות הנכונות לך שהרי ראה את הסוף הסוף הוא שתחזור לארץ ותירש אותה הסוף הוא שדווקא בסוף הסולם ברגליו הנטועות בארץ תמיד יתקיים:

וה` ניצב עליו