שטה על גלי
מארג מילותיך
הפורצות את סבך
הכתלים המפויחים
במבט וחיוך מלטף
מכבה בי אש ותמרות עשן.
עדינה ויינברג
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי אביב וסתיו אהבתי את שירת הכנרית שלך. מאחלת לך שנה טובה, ויצירה פוריה [ליצירה]
- [ליצירה] אושרת אלגד ותמי ממי (גבאי) שמחתי לקרוא שגם אתם הזדהיתם עם המסר אותו ניסיתי להעביר תודה [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הפעם לא שותקת שומעת את שתיקתך ו אומר.. נהדר נהדרתך שתיקתך. עדינה . [ליצירה]
- [ליצירה] ידיד מאוד יפה הידידות הזאת אם הצליח להטליא נפשף מעשה אומן על נול הדמעות חיוך בך ארג איזה דימויים יפים [ליצירה]
- [ליצירה] במילים בודדות אמרת הכל "ואף אחד לא" כמה כאב במשפט הזה... עדינה [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר אהבה הזאת נדמה לי כבר התקלפה מזמן. לו רק יכולנו לשחזר את אותן הרגשות של אז... יופי של שיר,אהבתי עדינה [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית תודה לתגובות אין מילים ושירי לגבי נושא החריזה שהעלית שירי , על כי חיסרונן מורגש בשורות האחרונות של כל הבתים בשיר... ראשית הבנתי שאין צורך להצמד לחריזה על מנת להביע את אותו הרעיון שכותב השיר רוצה להביע. שנית..מזה כמה שנים שאני שומעת שרצוי לכתוב שירים ללא חריזה כי היא מה שנקרא יצאה מהאופנה. (לקח לי זמן להתרגל לכתיבה שכזאת שבה החריזה תופסת משקל רב בשיר) לדעתי השיר היום נמדד יותר אם הוא עומד בכללים אחרים כמו המשקל, המצלול ועוד דברים שאין לי בהם ידע.. אבל אולי אני טועה?? שוב תודה על ההתיחסות שלכם לעובר אורח [ליצירה]
- [ליצירה] האחד והיחיד בוקר טוב,עצוב היה לקרוא את שירך במיוחד כאשר הוא החזיר אותי אל המחוזות העצובים שלי. מזכיר לי שיר שכתבתי: רוצה אותך. רוצה לצאת מתוך הערפל מתוך הצל, רוצה לגעת לא רק בך לא רק בגופך, רוצה לגעת בכולך בקולך בפעימות ליבך! לפסוע עמך באותו השביל לו רק ידעתי לאן אותי יוביל. מחישה צעד עוצרת שתיים הושט לי יד, נצעד בנחושתים. תגיד לי היי תגיד לי וי רק אל נא אל תגיד לי די. רוצה-לא רק רגע קסום אחד, לא רק רגע של גוף אחד, לפסוע עמך יד ביד ליישר אליך בגאון המבט, רוצה לנשום אותך אל תוך חיי רק אל נא אל תגיד לי ביי. עדינה-ו [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר נהדרות המילים שלך [ליצירה]
- [ליצירה] פיתחי שערך ואבואה אהבתי במיוחד את הבית הזה: פתחי שערך ואבואה דל ורש, בגדיי בלויים אך בעיני האור והתקווה להעניק לך אהבה אהבתי את התקווה שבעיניך ואת האופטימיות והמסוגלות להעניק אהבה. למרות הדלות והעוני גם אם לא נוכל לספק דברים חומריים נוכל להעניק את החיוך את המבט,את מגע היד. לא בכדי קיים שיר(לא זוכרת של מי) "מה עוד נחוץ לו לאדם חיוך,מבט והעולם נמצא על כף היד" יום טוב לך אביב וסתיו עדינה [ליצירה]
