כן, זה בכוונה (:
ואכן, זה שם הרבה יותר טוב.
פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:.
תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..).
ב"ה
כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי?
אה, ואגב - השיר נהדר.
[ליצירה]
...
כן, זה בכוונה (:
ואכן, זה שם הרבה יותר טוב.
פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:.
תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..).
[ליצירה]
.
ב"ה
כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי?
אה, ואגב - השיר נהדר.
[ליצירה]
...
כואב. קשה.
מעלה אצלי שוב שאלה שמישהו שאל פעם-
האם אדם יכול לכתוב על חוויה עמוקה שלא עבר מעולם?
אני עוד לא יודעת לענות,
הרגשתי שהצלחת להתקרב לזה קצת, אבל עדיין- לא עד הסוף, וב"ה שכך.
יצירה מורכבת, מבחינת התוכן וגם מבחינת הכתיבה. צריך להתעמק כדי להבין הן את ה"עלילה" והנפשות הפועלות, וגם את מה שמתחבא מאחוריהן.
אני צריכה עוד לחשוב על זה, אחרי קריאה שניה..
[ליצירה]
..
אויש, במ'ת, ילד... ממך ציפיתי ליותר (:
אתה יודע, סאב-טקסט, לקרוא בין השורות וכאלה...P:
---
עכשיו ברצינות:
קודם כל, מי אמר שהוא כל היום יושב ומנגן בחדר? כתבתי "בלי להישבר כמוני, בלי לפרוש, בלי להרים ידיים"- הוא נמצא בסדרים. הוא לומד, כן, הוא מנסה.. אבל בכ"ז, נשבר לפעמים. מרים ידיים. ושוב חוזר, עולה ויורד, רצוא ושוב. וזה לא מתחיל ולא נגמר בלימוד בסדרים...
ה"לטמא" זה לא מהלנגן בחדר, נו...
אם אדם מעיד על עצמו שהוא מרגיש שהוא מטמא את הסביבה, כנראה יש לו סיבות מוצדקות לזה. ויש גם עולם מחוץ לישיבה, ובנאדם בהחלט יכול להרגיש שהוא נטמא (או נטמע..) בו.
וזה בנאדם שאכפת לו.
כי הוא מנסה, למרות שקשה, למרות שמייאש לפעמים.
אז כן, אכפת לו מדברים שהרב קוק כותב, והדברים האלה נוגעים לו ללב, ולקרוא לו "הרב" זה לא מתחסד בעיניו. גם לא בעיני.
ואגב, לא צריך ידע נרחב כדי להכיר מושגים כמו "קליפות", "גרעין" ו"ללקט ניצוצות". עובדה שאני מכירה, והנה- אני לא למדתי בישיבה...
לגבי הנגינה- לא 'דעת, אני לא מנגנת... (:
[ליצירה]
...
אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו.
וזה לא פשוט.
ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול.
ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד.
ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום.
---
ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה.
בע"ה.
|חיבוק גדול|
ושבת שלום..
תגובות