בלילה יש זמן אחר.
והעולם, באור הירח,
זר ועם זאת מוכר-
מוזר
מתעתע.
בלילה אין לאן למהר.
יש זמן לבפנים, הוא צומח,
מתוק ועם זאת קצת מר-
נשזר
וכמהַ.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... כן, זה בכוונה (: ואכן, זה שם הרבה יותר טוב. פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:. תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..). [ליצירה]
- [ליצירה] . ב"ה כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי? אה, ואגב - השיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא, נפלא! את כותבת נהדר - ומעבר לזה מילותיי כושלות. [ליצירה]
- [ליצירה] איך את עושה את זה? לקחת נושא שכל כך הרבה כתבו עליו, ולצקת אותו במילים בצורה ייחודית כל כך? איזה כיף לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] * אוסיף על קודמי אך זאת: מ צ ו י י ן. סוערה =) [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. .. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה *מאוד*. אהבתי בהחלט. במיוחד את "צרורות צרורות נאספים כוחות". [ליצירה]
- [ליצירה] ... חמודיייי! הן לבשו את זה מרצונן החופשי? [ליצירה]
- [ליצירה] ... כן.. אני בהחלט מקווה. מודה שנכנסתי לחצי-הלם. (@) [ליצירה]
- [ליצירה] . הו. מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה]. *מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו. אז מה אם יש לי משבר כתיבה? אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד? אז כבר אי אפשר לומר משהו? עזבו, אני צומית במיוחד היום. [ליצירה]
- [ליצירה] ... משום מה השיר הזה התנגן לי בטבעיות בטון רושף-מודגש-ציני-חודרני... מפחיד קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. אני לא רואה את זה כך. קודם כל, אף אחד לא שולל את הרעיון של "תפילה מחוץ למסגרת"- בנוסף לתפילה הרגילה. להתבודד, לדבר עם הקב"ה, לצאת לשוח בשדה... אלה מושגים שדיברו עליהם כבר לפני הרבה שנים.. וגם ריקודים בתפילה זה לא דבר שהרב קרליבך המציא. וזה מצויין לדעתי. אבל.. קודם כל, עניין התפילה ביחידות, תפילה אישית- זה טוב, אבל זה לא מספיק. ביהדות החשיבות של הקהילה, של היחד היא מאוד מאוד משמעותית, וגם אם נראה שלכאורה היה אולי הרבה יותר טוב להתפלל ביחידות, להתכוון ולהתרכז כמה שרוצים- צריך להתפלל במניין. והמניין מקבע. ואני לא חושבת שיש בזה רע. כן.. צריך לתת מסגרת לדברים, תפילה קבועה מתוך סידור, במניין, בבית כנסת. ככה זה החזיק מעמד אלפי שנים... ברגע שתפזר את זה לכל רוח (תרתי..) לא יישאר מזה כלום אחרי זמן מועט מאוד. בחסידות מדברים על "אש שחורה" ועל "אש לבנה". האש הלבנה זו הרוח, הנשמה, הכיסופים, הרצון להתדבק בבורא... והאש השחורה זו המסגרת, המצוות, החוקים, ה"קיבעון" כביכול. ואי אפשר לזה בלי זה. התורה כתובה באותיות של אש שחורה, על גבי קף של אש לבנה. ובין האותיות השחורות, שממסגרות ונותנות את הכיוון המתאים, נשאר מספיק מקום לאש הלבנה להתפרש, ליצור, להתעלות.. צריך את שני היסודות האלה, בכל דבר וגם בתפילה. תפילה ללא כוונה לא שווה כמו שכוונה ללא תפילה לא שווה. ואתה יודע מה, לפי ההלכה דומני שתפילה ללא כוונה בכל זאת שווה יותר. כלומר, להתפלל צריך. בכל מקרה. כי האש הלבנה תמיד קיימת, גם אם היא נחלשת היא תישאר. אבל האש השחורה זה דבר שאסור לאבד אותו בשום אופן... [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב. לא יודעת, אלה המחשבות שעוברות לי בראש. לא מתוך רצון דווקא לחפש את הצדדים האלה... ממש לא. [ליצירה]
- [ליצירה] .. האיור כאיור חביב, חבל שהוא נשמר בJPG באיכות נמוכה.. ומה פשר הקווים המאונכים בשני צידי התמונה? [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה טוב מאוד. איך כל אחד רואה את הדברים רק מתוך נקודת המבט שלו ולא מנסה להיכנס לעיניים של האחר.. מקווה שאם יש לך חברים שישארו בישיבה אחרי שתתגייס זה לא יקרה לכם.. (: [ליצירה]
תגובות