ראשית-כל, ברצוני להדגיש, כי מאחורי שורותיו של המכתב הזה עומד משורר ומהפכן, שבעצמו הגיע לארץ מברית-המועצות, לפני 21 שנה. את מכתבי להלן, ברצוני להקדיש לסוגיית פחדנותם הבלתי-מובנת של יוצאי ברית-המועצות החיים בישראל, וקודם-כל, כוונתי לפחדם לנהל מאבקים ממשיים על זכויתיהם, ונגד שרירות-לבן של רשויות-השלטון והחוק.
לא סוד, שרוב רובם של ה"רוסים" החיים בארץ, בתקופה זו או אחרת נפלו קורבן לניצול קפיטליסטי מחפיר ביותר. לא סוד, שחלק מהאנשים האלה מנוצלים גם היום על-ידי חברות כוח-אדם, על-ידי פקידים בלתי-ישרים במוסדות ממשלתיים, שמנצלים בציניות את העובדה, שחלק מהעולים לא למדו או לא למדו מספיק את השפה. בסופו של דבר, המדינה נוהגת לכפות על משפחות העולים, לשלוח ילדיהם ונכדיהם בני גיל-גיוס לצבא, כתנאי להענקת כל מיני הטבות והנחות, כגון: הנחה חלקית למשך כמה שנים על שכר-דירה.
מה שמפתיע הוא, שרוב הרוסים לא רק שלא קמים על צריהם ממשרדי האוצר, העבודה והרווחה, הביטחון ודומיהם; אלא להיפך, רוב יוצאי ברית-המועצות בארץ, קוראים לארץ הזאת מולדת - לאותה ארץ שמנצלת אותם, שזורקת אותם ואת ילדיהם מהבתים שלהם על אי-תשלום משכנתא; אותה ארץ, ששליטיה משתמשים בילדי וילדות-העולים כבשר-תותחים, בשירות התוכניות לחיסול המזרח ותרבותו.
ב-1991-92, שנה-שנתיים אחרי שהתחיל זרם המהגרים הגדול, נעשו נסינות קלושים להוציא יוצאי רוסיה לרחוב למאבק. זכור לי, שב-92 בירושליים, מול קרית-הממשלה נערכה הפגנת-מחאה של עשרות אלפי מהגרים מברית-המועצות. כמה שבועות אחרי, הממשלה ובעיקר המעסיקים של אותם מהגרים - התחילו להפעיל לחץ, ולא נודע עוד על שום מחאה רצינת ממשית מצד יוצאי ברית-המועצות בארץ. מה שכן קרה, אז זה שבשנים שלאחר מכן השלטון הישראלי קידם הקמת מה שנקרא: "מפלגות-העולים" - בהתחלה ישראל בעלייה של שרנסקי (שקרנסקי, כדברי חבר שלי), ואחר-כך ישראל-ביתינו של מי שמשמש היום צאר-החוץ. המפלגות האלה, שהיו למעשה מפלגות-כיס פרו-שלטוניות, הוקמו במטרה ברורה - למנוע אפשרות של מאבק ממשי נגד השלטון מצד "הרוסים", ולשים עד כמה שניתן את יוצאי ברית-המועצות בכיסן של המפלגות השליטות. הכי מעניין, שאף אחד מקרב יוצאי רוסיה לא קם, ולא מחא, גם כאשר התגלה להם, שאכן, מדובר בתרמית משותפת של המשטר ומקורביו מקרב העולים לשעבר. נהפוך-הוא, הרוסים בהתלהבות חסרת-תקדים, בתמורה לכל מיני מתנות עלובות, כמו משלוחי מזון לחגים - המשיכו לתמוך ב"מפלגות-העולים" האלה, שהקים בעבורם השלטון.
נשאלת שאלה: מדוע האנשים האלה, שהם או לפחות אבותיהם לחמו בנאצים; אנשים שבעודם בברית-המועצות השתתפו בהקמת-מפעלי תעשייה חדשים, נטלו חלק בבניין ערים חדשות, לא נרתעו מול איתני-הטבע ויערות בלתי עבירים- פתאום, בהגיעם לארץ התחילו לפחד מכל דבר קטן. לפני סיום, לשם הדגשת-יתר את עוצמת פחדנותם של הרוסים בארץ, אני רוצה לספר לכם סיפור, שלפני כמה שנים סיפר לי סגן יושב-ראש של אחד מארגוני העולים בארץ. הסיפור הוא כזה: אותו איש, בעצמו יוצא-רוסיה - הציע לחברי ארגונו לפנות לצבא ולמשרד-המדע הישראלי, בדרישה לאפשר בדיקה ופיקוח ציבורי על מצב-הבטיחות של הכור בדימונה, ובייחוד של האתרים להטמנת פסולת אטומית הקשורה לכור. למרות שמדובר בעניין סביבתי גרידא, חבריו לארגון, כאשר שמעו את הצעתו של האיש - נתקפו חרדה, והתחילו להפציר בו שיפסיק להציע רעיונות כאלה, בטענה שאלה סודות המדינה,והם מפחדים להתעסק עם זה.
לסיום אגיד, כי פחדנותם של יוצאי ברית-המועצות בארץ רק מזיקה להם, ועומדת בעוכרי גורלם העתידי. עליהם לחדול לפחד, לחדול מלקנא בזולת, אלא להרהיב עוז ולצאת, יחד עם כלל תושבי הארץ -יהודים כערבים - למאבק לוחמני ואמיתי נגד הניצול והיחס השרירותי, ולמען זכותם ללחם חוקם כתושבים שווים לכל דבר.