כל טיפה, תו

שיר שנכתב.

כל אקורד, לחן ועיבוד

והראש באיבוד.

מוצרט, שוברט ושופן

גאון הלך הבן.

גמישות רכה שבידיים,

כיצד נעות הן השפתיים,

העיניים עצומות

והראש בין מחוזות.

אקורדיון, גיטרה, פסנתר, תופים

כל אשר עולה בדעתך-מדהים.

הרמוניה משגעת- משוגעת,

בגבול פסיכוזה היא נוגעת.

תוים בראש במקום תאים,

סולם בימול אינו מתאים.

ובחושך הוא יושב, מאמץ ראשו חושב,

איזו יצירה הפעם, הוא ילחין מתוך הזעם.

ייתן מילים, יבחר צלילים ויתן לה שם,

הוא אינו נושם,

כואב, רעב, סובל, עמל,

עיניו שקועות, הראש מסטול,

כל שעה כמו כלי קיבול,

הוא מסניף, שואף נושף,

רעל עכברים לגופו דוחף.

ומאז-

בימול ביקר- כבר לא עיקר,

השקט הוא ניכר,

טיפת דמעה קטנה שותתת,

על מקלדת פסנתר הכנף המאובקת

נוחתת.