"תאיר ארץ מכבודך" האדם מהלך בחוף משאיר עקבותיו מביט סביבו, נדהם השמש שוקעת כתום דבק בכחול מתבודד, לבד אור האיר עליו דעת עליונה אהבת הכל מתוכו בקעה זעקת נשמתו בכל כוחה הובנה לו על מה אש יקדה בו מים עמוקים רוח קדים אחזה בו עפר הארץ הקדושה ישב, הביט כבר לילה ירח, כוכבים והוא עדיין ליד הים יושב, חושב אהבה אמיתית איך אדע?! מה אדבר?! החושך נותן לו שקט האמונה הפנימית מתגלה בחושך העמוק והוא בוכה... דמעות, דמעות זלגו מעיניו והוא אינו יכול להפסיק אך בתוך חושך זה נדלק נר "נר ד' נשמת אדם" יושב הוא מחיך עוד פעם הוא ניצח את החושך, העצב הכל אצלו אור! שמחה! "להפכא חשוכא לנהורא!"