וממעמקי הנשמה עולה זעקה
שאין מילה יכולה לתארה
קולה נשמע
אורה בוהק
הטוב המתגלה במציאות יוצא אל האמת
מעורר אהבה לארץ חמדה
מזכך נשמה לטהרה
של גאולה גדולה
אך לא שומעים
האוזנים ערלות
הרעש מסביב
חוסם
ושברי שופר כשר
שבדיעבד יוצאים בו
עולה מן המיצר
אולי נשוב לארץ חמדה
בגלל כלכלה, שפה והסטוריה?
אך גם ערלות הגלות
מוצאת אזניים כבויות
גחלת יהודית שמסרבת לאור
לשוב אל המקור
ובאה תרועה שלישית
משופר של בהמה טמאה
מעיר את הגחלת
שורף באש כסוחה
הורג, שוחט, שורף ובוזז
ועם מתעורר מכאב נשמה
מביט סביבו אל החושך והאימה
ומבין שמקומו בארץ חמדה
אך האם קול שופר טמא פסק מלהשמיע?
האם אהבת ישראל צריכה להיות גם משופרו של טמא זה
יש אהבת ישראל משופר של אייל
שופר ההבנה העמוקה של כל אחד מישראל
אך השנאה והכאב מכסים אותו
יש אהבת ישראל משופר כשר
כיון שכולנו פה אולי נהיה מאוחדים
אך גם שופר זה נופל מול גילוי השנאה
אך יש שופר שלקולו אי אפשר שלא להתאחד
כשיש מלחמה בארץ
כשנהרגים אחים
אז הקול מעורר אותנו לשוב להתאחד ולהיות מי שאנחנו באמת
האם נוכל להתעלות מעל לשופרות הטמאים האלה אל קול השופר הגדול שיגאל אותנו מכל צרותינו?
"ד' צבאו-ת יגן עליהם, כן תגן על עמך ישראל בשלומך"
