יצא מרצע מן השק,

שק התענית שעל גופי-

עבד נרצע.

לא עוד תלאה בבלייה

כנסחב בלבוש סחבות

ברחובות העיר.

לאור נר מגשש באופל

אל תוך חדרי בטני,

החופש לחפש.

לב תם וזך

מוצף,

בערמות של רפש,

מסתיר את הנפש.

בתוך תוכי שומע,

קול של אמת

המזדקר באוזניי-

שלח את עצמי ויעבדני.

בענן ערפל,

לצעוד פנימה,

לראות אחור ולא לפנים.

לחזות בנועם,

בשפרירי חביון

להפנים נסתרות.

להיות אני

כשאינני.

לגלות ולגאול

פנימיות אמיתית,

בחיפושים,

הנחרתים בזיכרון.

מכתב אלוקים חרות על לבי.