איך אין כאב במילים "היא לעולם לא תאהב אותך כמוני"? אני ממש חש בכאב, כך שתגובתך בלתי מובנית לי, אבל זו כמובן זכותך ועל רגשות אי אפשר להתווכח. זו התחושה שלך. אני יכול לומר שלדעתי אולי את מתכחשת לכאב, אבל את וודאי תשללי זאת. רק לך התשובה. מכל מקום נהנתי מקריאת השיר.
הנה איך אין כאב:
נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה:
מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה.
אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה...
ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :)
ניצן, ראשית כל לא ברור כלל אם ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר, שכן שתי השורות האחרונות מחזירות את ההקשר לכותבת ולבן זוגה. שנית, גם אם לשיטתך ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר - עדיין מה שחשוב הוא שמתעוררת תחושת כאב כאשר הכותבת רואה את אותה תנועה של אחיזה אצל הזוג האחר. הכותבת מעידה שאיננה חשה בכאב, אלא דווקא בהשלמה - וזו כאמור זכותה. אני, לעומת זאת, חש בכאב. זהו כאב על כך שאותו אהוב כבר לא נמצא. כאב על אותה אחיזה שהיתה, והעניקה חום וקירבה - ואיננה עוד. כאב שהנה יש זוג אחר שחווה את מה שחוותה הכותבת בעבר - ואיבדה. כך אני רואה את הדברים. כל אחד והתחושה שלו שעולה מהשיר. ומכל מקום, תודה על התייחסותך.
[ליצירה]
איך אין כאב במילים "היא לעולם לא תאהב אותך כמוני"? אני ממש חש בכאב, כך שתגובתך בלתי מובנית לי, אבל זו כמובן זכותך ועל רגשות אי אפשר להתווכח. זו התחושה שלך. אני יכול לומר שלדעתי אולי את מתכחשת לכאב, אבל את וודאי תשללי זאת. רק לך התשובה. מכל מקום נהנתי מקריאת השיר.
[ליצירה]
הנה איך אין כאב:
נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה:
מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה.
אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה...
ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :)
[ליצירה]
ניצן, ראשית כל לא ברור כלל אם ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר, שכן שתי השורות האחרונות מחזירות את ההקשר לכותבת ולבן זוגה. שנית, גם אם לשיטתך ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר - עדיין מה שחשוב הוא שמתעוררת תחושת כאב כאשר הכותבת רואה את אותה תנועה של אחיזה אצל הזוג האחר. הכותבת מעידה שאיננה חשה בכאב, אלא דווקא בהשלמה - וזו כאמור זכותה. אני, לעומת זאת, חש בכאב. זהו כאב על כך שאותו אהוב כבר לא נמצא. כאב על אותה אחיזה שהיתה, והעניקה חום וקירבה - ואיננה עוד. כאב שהנה יש זוג אחר שחווה את מה שחוותה הכותבת בעבר - ואיבדה. כך אני רואה את הדברים. כל אחד והתחושה שלו שעולה מהשיר. ומכל מקום, תודה על התייחסותך.
[ליצירה]
קבלי חיבוק.
וכוחותייך לעולם לא ייגמרו באמת. אלוקים נותן ולוקח בדיוק במינון הנכון, "שעשה לי כל צרכי"- לטוב ולרע, וכל מה שאת עוברת הוא לצורך, הוא הכרחי וטוב לך בסופו של דבר.
[ליצירה]
אתה מתקרב, אבל לא :-) .דימוי הקורבן בא להביע נכונות להתמסרות טוטאלית. קורבן מביהמ"ק, טהור, ולא במובן הפוסט-מודרני של המושג כ"אומלל ומסכן". ההתמסרות הזו מובילה להתקדמות, עלייה:"עולה לה'".
ועוד- אני מבחינה בין 2 סוגי אמונה. הראשונה: "בבוקר חסדך"-האופפת-הכללית. ואילו השנייה: "אמונתך בלילות"-הקונקרטית-עצמות פריכות כאוסף של פרטים.
אלוקים לא מעניש אלא מעניק, כמחווה לטוב לי, הזדמנות להתנסות בסוג השני.
תגובות