היום ראיתי
את התנועה בה אתה אוחז במותניי
בכפו של אחר.
אמנם מותניה צרות משלי,
אך היא לעולם לא תאהב אותך כמוני.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אייי.. מרגישים את הכאב... מינמליסטי וקולע [ליצירה]
- [ליצירה] אין כאן כאב.. להיפך, שלווה והשלמה [ליצירה]
- [ליצירה] איך אין כאב במילים "היא לעולם לא תאהב אותך כמוני"? אני ממש חש בכאב, כך שתגובתך בלתי מובנית לי, אבל זו כמובן זכותך ועל רגשות אי אפשר להתווכח. זו התחושה שלך. אני יכול לומר שלדעתי אולי את מתכחשת לכאב, אבל את וודאי תשללי זאת. רק לך התשובה. מכל מקום נהנתי מקריאת השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה איך אין כאב: נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה: מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה. אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה... ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, ראשית כל לא ברור כלל אם ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר, שכן שתי השורות האחרונות מחזירות את ההקשר לכותבת ולבן זוגה. שנית, גם אם לשיטתך ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר - עדיין מה שחשוב הוא שמתעוררת תחושת כאב כאשר הכותבת רואה את אותה תנועה של אחיזה אצל הזוג האחר. הכותבת מעידה שאיננה חשה בכאב, אלא דווקא בהשלמה - וזו כאמור זכותה. אני, לעומת זאת, חש בכאב. זהו כאב על כך שאותו אהוב כבר לא נמצא. כאב על אותה אחיזה שהיתה, והעניקה חום וקירבה - ואיננה עוד. כאב שהנה יש זוג אחר שחווה את מה שחוותה הכותבת בעבר - ואיבדה. כך אני רואה את הדברים. כל אחד והתחושה שלו שעולה מהשיר. ומכל מקום, תודה על התייחסותך. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, הסברת בצורה מדוייקת. "היא לא תאהב אותך כמוני"= וזהו כוחי. ולכן איני חוששת. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר קולע ומקסים [ליצירה]
- [ליצירה] "כשאין שומע אין עץ הנופל ביער": ואתה נופל? כנראה שמישהו בכל זאת שומע. השיר הזה טוב בהרבה מהאחרונים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין.. כי דווקא הרגשתי שיותר נכון לשיר הזה להיות פשוט, בשפה כאילו רחובית, וללא מילים גבוהות או ניקוד. זה חלק מעניין הקירבה. [ליצירה]
- [ליצירה] "אבל כל אחד הורג את מי שהוא אוהב,לפעמים מספיק מבט בשביל להרוג"- יופי של שורה. הייתי, קראתי, נהניתי, ונטלתי לי קצה מחשבה להמשיך בה. -המגיבה אינה מתיימרת לבקר או לנתח את הטקסט בשל הדיוטה הספרותית בתחום התסריטים. התגובה הינה בגדר שיתוף תחושה סובייקטיבית ותו לא- [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, חושבת שיש להשיב לכל אדם בצורה נאותה. שנית וקונקרטית , שלוש התקופות עולות בבירור מהשיר, העניין הוא לא בתוכן, אלא בעיצובו. החרוזים נדמים מאולצים (עטו-איתו) וחלק מהמילים מפריעות לזרימה ("נמרח"?!) . אני אישית גם לא מחבבת שימוש במושגים קלישאתיים ונפוצים ("יקרת לי מחיי" "אצעד אל השקיעה"), חושבת שמשורר צריך להמציא חדשים משלו. אבל זו רק אני :-) [ליצירה]
- [ליצירה] הסיום פשוט מדי לטעמי, חושבת שאתה יכול לעשות את זה יותר טוב,יותר מאתגר. [ליצירה]
- [ליצירה] "סנוניות עם קוצים בחזן", יש פה כמה דברים שאהבתי. אבל המחאה שלך איכשהוא שקטה, לא מתלהמת, נשית. ( :-) ) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו!! יפה כ"כ! [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה זה עובד? במקום מילות קישור לוחצים אנטר? לוידעת. זה לא שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
תגובות