היום ראיתי
את התנועה בה אתה אוחז במותניי
בכפו של אחר.
אמנם מותניה צרות משלי,
אך היא לעולם לא תאהב אותך כמוני.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אייי.. מרגישים את הכאב... מינמליסטי וקולע [ליצירה]
- [ליצירה] אין כאן כאב.. להיפך, שלווה והשלמה [ליצירה]
- [ליצירה] איך אין כאב במילים "היא לעולם לא תאהב אותך כמוני"? אני ממש חש בכאב, כך שתגובתך בלתי מובנית לי, אבל זו כמובן זכותך ועל רגשות אי אפשר להתווכח. זו התחושה שלך. אני יכול לומר שלדעתי אולי את מתכחשת לכאב, אבל את וודאי תשללי זאת. רק לך התשובה. מכל מקום נהנתי מקריאת השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה איך אין כאב: נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה: מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה. אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה... ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, ראשית כל לא ברור כלל אם ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר, שכן שתי השורות האחרונות מחזירות את ההקשר לכותבת ולבן זוגה. שנית, גם אם לשיטתך ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר - עדיין מה שחשוב הוא שמתעוררת תחושת כאב כאשר הכותבת רואה את אותה תנועה של אחיזה אצל הזוג האחר. הכותבת מעידה שאיננה חשה בכאב, אלא דווקא בהשלמה - וזו כאמור זכותה. אני, לעומת זאת, חש בכאב. זהו כאב על כך שאותו אהוב כבר לא נמצא. כאב על אותה אחיזה שהיתה, והעניקה חום וקירבה - ואיננה עוד. כאב שהנה יש זוג אחר שחווה את מה שחוותה הכותבת בעבר - ואיבדה. כך אני רואה את הדברים. כל אחד והתחושה שלו שעולה מהשיר. ומכל מקום, תודה על התייחסותך. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, הסברת בצורה מדוייקת. "היא לא תאהב אותך כמוני"= וזהו כוחי. ולכן איני חוששת. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר קולע ומקסים [ליצירה]
- [ליצירה] תחושות מוכרות, מילים נוטפות כנות ואמת. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] " כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן הפך" (נצח ישראל למהר"ל). ועכשיו, כשאת יודעת את ההיפך, את יכולה לחזור ולדבר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! פשוט נפלא! (ואולי "אשר יצרתי ארדה-ולא "אעדה"?) [ליצירה]
- [ליצירה] ורק בי, הצינית, עולה הציטוט: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב"..? [ליצירה]
- [ליצירה] מתגלגל בעוצמה עד לשיא הברור, פשוט ומרשים. [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] למרות השפה היפה, זה פשוט ארוך מדי ויכל להביע את אותו הדבר בחצי מהשורות [ליצירה]
- [ליצירה] ולו רק בשביל השורה "דרכיי עמוסות כוכבים". מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ובקריאה שניה ושלישית, עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
תגובות