מעניין אותי מתי את יושבת לכתוב את כל השירים המהממים האלה שלך...
כמו תמיד אהבתי. לו באמת... ובלי קשר מעניין כבר איך הוא/היא יראה ויהיה!!!!
אוהבת אותך(:
מוכשרת בטירוף שכמותך
[ליצירה]
מעניין אותי מתי את יושבת לכתוב את כל השירים המהממים האלה שלך...
כמו תמיד אהבתי. לו באמת... ובלי קשר מעניין כבר איך הוא/היא יראה ויהיה!!!!
אוהבת אותך(:
מוכשרת בטירוף שכמותך
[ליצירה]
איך יש שדברים נוגעים בך, והם "לא מתפרצים בצורת קונצרתה" אלא "רק מתעופפים בחלל שבתוכי", כל כך הרבה משמעות מסתתרת בתוך כל מפגש שלנו, ואנו לא יודעים מאיפה להתחיל, איך להכיל את הדבר בתוכי. אם ניסית לומר גם את זה, אז- ממש מזדהה אני.
[ליצירה]
(:
כהסטת וילון אל מול אינסוף מרחביי עולם זוהר
כריי דשא מוריקים בניצנוציי טל
עת ילדיך, תמציתך יפסעו על שטיח רך
קולם מתוק עד דמע, עד צחוק
אח בוער, אותיות מרחפות מתנגנות באויר ביתך
בונות רקיעים, רקיעים של שמים
עת יוסט לו הוילון, מול אותם מרחבים
שתמיד היו, וחיכו
פרי נדודיך
פרי דמעותיך.
אז גילית אותי, אה?
במשך השנה ומשהו האחרונות הייתי קצת כותבת לך תגובות על שירים אבל דרך שמות אחרים כי התביישתי שתראה מה אני כתבתי. אבל אם כבר מצאת, אני לא אתחבא יותר...
שה' יברך אותך בהכל! בנימין שמואל בן חיה שרה.
[ליצירה]
אסף ארצי יקר
דבר ראשון- זו לא בדיחה ולא מערכון. (למרות שבינינו, החיים נראים ככה...)
דבר שני- אכן המטופל מגדיר את עצמו בצורה רהוטה ומדוייקת. נו, הוא נחשב למוצלח..
נחמד לראות פה מערכון, אך יש פה גם מעבר לכך,
זהו סיפור חיים של הרבה רבדים ותופעות.
בינתיים, זה חלק א'.
[ליצירה]
גילגמש בן ארך היקר!
צודק.
"אין לו לאדם אלא מה שעינייו רואות", אין ספק שחובה עלינו לחיות את המציאות כמו שהיא, להאבק וללחום על הממש בכלים הכי נכונים שאפשר.
אין לי פיתחון פה להמעיט בעוצמת החורבן.
אך מתחת זו הראיה ישנם עוד רבדים.
ורובד לא מוריד מרובד חברו.
תגובות