אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
[ליצירה]
אולי תבטל את כל מה שאתה תופס שאתה מהעולם ופשוט תכתוב על העולם כמו שהוא.
בלאו הכי אתה תהיה חייב לתפוס את העולם בדרך כולשהי ומאליו אותה דרך תביע את המהות האמיתית שלך בצורה הכמעט טובה ביותר.
במקום תמיד לכתוב על עצמנו ואיך אנחנו מצטיירים בעולם
[ליצירה]
כתוב חמוד רק מרגיש לי שהרמה היא טלוויזיונית
כאילו לא מאתגרת במיוחד נעים לקריאה אמנם
עם מעין בדיחות הפתעות שכאלו בתיאורים כמו האוקטבות המשתנות. אבל כאילו נחשב בלי הרבה חדירה לתודעה.
עכשיו זה לא דבר רע בתנאי שהשטח עצמו הוא מבריק כלומר שהלבוש של השיר הוא אופנתי אבל גם זה לא היה כל כך חתוך וגזור ולמידות של שירים אחרים שלך
[ליצירה]
השיר ניראה יציב ומסוגנן
יש כוח לאדם שכתב אותו
אבל לעומת זאת הוא מתרכז בתחושות של האני
ותחושות הן דבר מעובד דבר שהתחיל במציאות עבר את ההסתכלות של המשורר ואז באה תחושה.
היה אפשר להזדהות יותר אם היית נותנת בשיר סיטואציה שלמה של תהליך העיבוד של תחושה מסוימת
למשל איזה תשומת לב לחיתוך שפתיים בטוח ויציב שראית סימן לשכל ומחשבה אבל זה עדיין רק שפתיים.
מקווה שהבנת אותי
[ליצירה]
אה אני אגיד עוד
במקום למצוא את המילים הבודדות הללו שאומרות הכל כאילו חגת מסביב ואספת מילים שנמצאות מחוץ לרעיון הכללי הגדול מילים שרק מצביעות עליו אבל הן לא חלק ממנו הן לא הכרחיות לו
תגובות