אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
[ליצירה]
הקיבעון כאן הוא שלך
את מאמינה שהמים הם כחולים. ושהכחול הוא מהותי לחשיבה שלך. האור הפשוט והטהור של הווידוי הוא היחיד שיכול לאפשר לך להסתכל על מצולות תודעתך מבלי להוסיף צבעים ומבלי לשנות קווים ופרופורציות
ולראות את הדברים כמו שהם
[ליצירה]
רעיון נחמד
זה מאמר ביקורתי בצורה מובהקת
אבל ביקורת לא עוזרת
לא בגלל שבני אדם לא מקשיבים לה אלא בגלל שביקורת היא אף פעם לא לגיטימית כאשר היא פונה לחוגים שנמצאים מחוץ למערכת שאתה פועל בתוכה
כלומר אתה יכול לבקר דתי על דתיותו אבל לא חילוני על דתיותו
בכל מקרה הדבר שאחד יכול לעשות היא רק להציג את דעתו שלו.
אתה יכול לומר כך וכך היא דעתי
וכן אתה יכול לומר הינה כך וכך קורה בעולם בצורה שכזו שמבטאת את דעתך שלך. אין כאן ביקורת אלא הצגה של שתי עולמות. העולם שלך והעולם שמתנגש עם העולם שלך. וככה אתה פונה למהותו של האדם לחופש שלו בצורה ישירה. ואם אתה מאמין שבמאמת הוא חושב כמוך אז הוא יוכל לבחור כמוך
[ליצירה]
ולאחר שתכתבי כותרת אולי תכתבי מחדש את השיר
תני לו חיים.
תמצאי מילים שבאים ממך ולא מבחוץ.
מה גם שהשיר כולו משעמם עוד יום במיטה. עוד חוויה שחזרה על עצמה - איפה ההתיחסות לאותו חוויה שאמנם משותפת לכלנו אבל לא מודעים אליה ולא מסוגלים לתת לה מילים.
[ליצירה]
לא מקובל עלי ומשום מה?
משום שאת טוענת שאת כותבת כמו שאת מרגישה
הבעיה היא שלדעת את עצמנו זו לא מטרה פשוטה כלל
לרוב אנשים אחרים יכולים לשפוט אותנו הרבה יותר טוב
גם אם היינו רואים מהלך יום שלנו שצולם במצלמה נסתרת בטלוויזיה בטח היינו מגלים שאנחנו מתנגים הרבה אחרת ממה שאנחנו תופסים את עצמנו כשאנחנו מתנהגים
הסיבה היא
שלמעשים שלנו יש מספר רבדים לפעמים מספר רב ולפעמים ביומיום אנו יכולים לראות רק את הרובד העליון. אבל את הסיבה האמיתית לדברים שלנו קשה מאוד לראות ובכלל נדיר מאוד לראות אותה זה אפילו לא עניין של לנסות אלא של כישרון רב והרבה לימודים על מנת להיות מסוגלים להסתכל עמוק בנבכי התודעה
כשאחד כותב שיר שבא ממנו
יש תהליך של הסתכלות פנימית ואנחנו מגלים דברים בכתיבה שנראים כאילו הם הם מהות פעולתינו רק משום שהם באו ממקום נסתר.
אבל באמת הדרך עוד ארוכה. ולא צריך ליפול בפח שטומן לנו הדמיון.
תגובות