בס"ד.
הידיים ידי עשיו , שעשו את אותו המעשה של מכירת הבכורה . עשייה של חיוב ושל קיום. והקול קול יעקב הבא להכריז ולתבוע כדין את הקנין והברכה.
אותיות : "יד" : "די", שצריך כל אדם לידע ליתן "דיות" לאותו הכח של עוצם ידו. שחלילה לא יגיע לכלל : "ידו בכל ויד כל בו". ולפיכך אף נתן בהן הכתוב קשר של תפילין שה"אות" של למעלה תנסוך בהן גם "לאות" של מטה. רפיון של צניעות וענווה, להשתכלל אך לכלל : "יד רמה", וכדי אותו המקום הנכסף של : "וכל קדושיו בידיך" .
וה"ידיים" - ברבים , ידי עשיו.
"י- דיים". שמראש ציווה הקב"ה לשים לאותם ידיים את גדרן, בבחינת "דיים". שאם חלילה, לא כן, הן תדיר לוטשות חילם בפלילים, כלפי מעלה לשים : "יד על כס יה". שהרי אך באברהם ובבניו נאמר החיוב "הרימותי ידי לאלוהים" .
והקול. גם הוא אינו לעצמו בלבד ואינו בכלל המוחלט. יש וצריך גם : "יד לפה".
והקול גם הוא ,יכול שהוא מלשון "קל". וצריך להשמר מלשונות קלילות והמפזזות אמירות של "דעת" לכאן ולכאן. והאדם מצווה לרומם קולו ב"כבד פה וכבד לשון". לשכלל אמירותיו לכדי ה"אמת החולטת" ואשר בה הקול גם מתערבל ומשתכלל לכלל : תמונה ממש, בבחינת:, "רואים את הקולות" . והוא מוסיף ועולה מעלה מעלה, עד לכלל : "ותמונת ה' יביט"
"ובצדקה תכונני"
