בס"ד.

  שבים ושואלים מדוע אקורד הסיום של חייה של שרה , בפתיח של פרשתינו ,מצדיק לכאורה ,לכנות את כל הפרשה כולה : "חיי שרה" ,

  אלא שהתורה מבקשת להצביע על אמת מסויימת, הגם שאין היא נעימה כלל . אין דרכה של התורה לטייח דבר  ויש לעיתים שמהות שלמה  נדחסת לכלל פסוק אחד, תוך שהשימוש במילה אחת או שניים שבו , על מנת, לספר את  הסיפור כולו.

 חייה של שרה ,לא היו קלים בלשון המעטה, וכפי שנווכח לעומת חייו של אברהם, הרי שהאושר היה ממנה והלאה.

 בכך אנו כבר מבקשים לרמוז, כי המפתח לתשובה, מצוי בהשוואת הפסוקים המתיחסים למיתת שרה בפתיח לפרשתינו לאלה המתיחסים למיתת אברהם בפרשה האחרת..

  1.  שרה : "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ותמות שרה...".

  2.  אברהם : " ואלה  ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים . ויגווע וימות אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו".

  אם כן ,כבר מלכתחילה,  מוצאים אנו ביטוי מהותי, שונה וחריג אצל אברהם : "אשר חי" .

והיא שרה : חייה אינם לגופם אלא למיתתם.

ולא עוד, שאצל שרה הפתיח השונה : "ויהיו חיי שרה" ,לשון המצביעה על עבר :על בלוק של תקופה קלנדרית - הא ותו לא.

  יחידת הספירה הבלבדית, אצל שרה, הינה אך היחידה הכוללת : "שנה" כאילו לרמוז אפילו אין יום אחד שונה וכאילו לחדד עוד יותר את הדברים מוצאים אנו כי גם בסוף הסקירה המספרית של השנים אצל שרה מצוי שוב הביטוי הסתמי : "שני חיי שרה".

לעומת זאת, אצל אברהם,   מצוי ביטוי זה : "שני חיי אברהם דווקא בהתחלה ולא בכדי, משום שמתווספת אליו מילה משמעותית נוספת : "ימי".

 לרמוז כאמור על תוכן מהותי פרטני רווי ועשיר , היוצק תוכן של "אושר" לביטוי בהמשך "אשר חי אברהם".

 והעיקר, במקם לשון העבר שבתחילה אצל שרה של : "ויהיו חיי שרה" , מוצאים אנו אצל אברהם לשון הווה משובבת ממש , המצביעה על חיוב וכדאיות : "ואלה ימי שני חיי אברהם".

 ואכן, בעוד שאצל שרה מוצאים אנו בהמשך שאברהם מקדים להספיד אותה לספר את כל תלאותיה וסבלותיה ,עד כי הוא מתפרץ לבסוף בבכי , הרי שאצל אברהם ישנו הפסוק החותם שלהלן :

"  וימות אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו.."

 להצביע ולהדגיש על חייו הכדאיים והראויים של אברהם

 והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.

  משה  אהרון