חזרתי.
הייתי חייב לחזור,
זמירות הציפורים,כאן, קראו
ביקשו ונחמו בי
כבר מאוחר,
אני יוצא לפגוש חברים.
בעיקר נצחק
גם נתחיל עם מלצריות.
אולי, אכתוב לה שיר על מפית.
מפית לבנה -באמצע- רקע שחור.
אם תחייך אדע שאהבה.
וכבר ראיתי חתונה לבנה,
עם רב צדיק שמשיאני
אני והיא לנצח נצחים
ההורים שבאים- המתנות הנפלאות
ואת החיוך שלה
התמימות שבחיוך.
צדקתי שחזרתי מהסוף ,
שחזרתי על עקבותי.
הפעם צלצול פעמונים מעירני
תקופת סתיו.
בחוץ הרוח
באגם שטות ברווזים.
אלבש את המעיל .
קר, אני עייף
רק לשניה,
לעצום את עיני.
מרק חם,
להורדת החום,
אני חולה.
לא התלוננתי.
כבשתי חיוך,
דפקה הדלת.
מישהו נכנס,
והתחיל לדבר
על חדשות של יום מסוים בשנה
כאילו ובכל זאת
הקשבתי רב קשב
הרגשתי טוב
בשביל מה יש חברים!
סוף
תגובות