אתה לא יודע כמה הבנתי והתחברתי...
אני חושבת שכל מי שעבר פרידה מאדם אהוב
יכול להבין אותך...
אוי..הזכרונות האלה..
והמשפט המוכר "היה לנו כלכך טוב"
וההבנה הזאת..שבעצם עבר כל כך הרבה זמן!ועדיין..עדיין משהו חסר!
אבל אני אומרת מניסיון שהזמן הוא כן תרופה לכל הכאבים...לפעמים כיף להתרפק על הכאב אבל יש לנו את הכח לשנות את המציאות שלנו,לצאת מתוך קופסאת העצבות..
בדרך כלל מספיק מאמץ קל ..(למשל לחייך..:)
שמעכשיו תדע רק אושר:)
[ליצירה]
אתה לא יודע כמה הבנתי והתחברתי...
אני חושבת שכל מי שעבר פרידה מאדם אהוב
יכול להבין אותך...
אוי..הזכרונות האלה..
והמשפט המוכר "היה לנו כלכך טוב"
וההבנה הזאת..שבעצם עבר כל כך הרבה זמן!ועדיין..עדיין משהו חסר!
אבל אני אומרת מניסיון שהזמן הוא כן תרופה לכל הכאבים...לפעמים כיף להתרפק על הכאב אבל יש לנו את הכח לשנות את המציאות שלנו,לצאת מתוך קופסאת העצבות..
בדרך כלל מספיק מאמץ קל ..(למשל לחייך..:)
שמעכשיו תדע רק אושר:)
[ליצירה]
יש לך עוד קטעים, תכף אבדוק , הקטע מצא חן בעיני, יש לך כתיבה שונה ותחביר מצוין בבנית עלילה תגיד למה התכוונת בסוף, שהילד לא אוהב לשקר לעצמו, שהסיפור הוא לאומי , כי מה שאהבתי דווקא זה איך הילד בונה עולם פנימי ראיתי אותך אותו ואותי בתוך הילד :
"הפכו כה מושכים בעיניו, העולם המלאכותי הפך פתאום עבורו למן ממלכה קסומה, והוא הרגיש כמיהה וצריבה בלבו, כאילו ביקש להיכנס לסיפור הזה בעצמו, כאל אי בודד, התחלה חדשה שתשטוף את צרות היבשת הישנה הזו ,ותקים מן האפר עולם חדש וטוב יותר."
איני אוהב פוליטיקה באומנות, סכנה לפשיזם אך זאת בחירת היוצר ותיקח בחשבון שמכשפות נשרפו עקב רומנטיקה דתית. ההווית הסיפור כה מוכרת למי שגר בירושלים הילד בסיפור למרות שהוא רק סיפור יגדל לדמות גדולה וגדולה מהרבה גדולים
תודה לך על הכתיבה
בן שרם
[ליצירה]
רק הזמן יאמר נערי וכי בכי אלמנות לא ימרר את חיי שחלפו להם במשיכת מכחול אהבנו את הביקורת
אסף!
ומי ידע איך העץ מעביר את הזמן במהירות או בעצלתים?
[ליצירה]
שמעתי פעם על אחד שבנה משפטים רק בדרך מופלאה שיכולה להוביל למקומות סודים ביותר. בהתנהגות. כאן בשיר שלך המשפט האחרון מבלבל כי נתת לקורא שלושה משמעויות וצירפת את כולן לאחת משהו כמו מעברים חלקים יעזור בפיתוח היכולת הזו יותר
משהו כמו: בעודי נוסע ..במכונית ,ראיתי אור , ירוק ובעודי מרגיש את ידי על ההגה,
התחלתי לשמוע מוזיקת ציפורים אי שם ברקע...שהתקרבו והפכו לממשות מפליאה עם הזדמנויות מדהימות למסע עם האוטו האיטי שלי...בעודי חושב ..על המקום הזה שאני נמצא בו... כל השאר נראה קצת שחור ודומה לחלום, וכמו בכל חלום מתישהו מתעוררים...ומתחילים לעבוד כי השעה כבר 10:30 ואני מאחר לעבודה בבית המשפט שם אני כותב פרוטוקול של מה שנעשה...חוזר הביתה לגלות שאישתי מגישה ארוחה והילדים מאושרים מעל השמים לראות אותי...אין ספק שהם הכי יפים בעולם.
משהו כזה...העיקר הוא להישאר מודע לכך שאנחנו יכולים ליצור את הבעיה וגם לפתור אותה בו זמנית...הרי אם הכל היה טוב ומושלם לא היינו פה..
תגובות