בדמי ימיך החזקת אקדח
ובתוכו אור שמש שבור,
נישקת שפתי כך שיכאב
כך שדמעותינו יפגשו .
ובשמש נפלה דמעתך השחורה
רסיסים התפזרו לכול עבר.
שפתי הפלדה הרגישו דממה
וצמרמורות חישמלו כל זכר.
דמעתי לא דלפה ,
לשממה לא הגיע אור שמש.
כי את ליבי אכסנתי בקופסה,
אטמתי מכול רגש.
בניתי קירות הרמתי חומות,
ושמרתי בפנים את מבטך.
תפסתי קשרתי וזרקתי לחורבות
שבחושך יירקב...
תגובות