בס"ד
ליל ירח מלא-הלבנה בתפארתה
אורה יוקד בקדושתה.
ניגון של מוזדניץ ברקע מתנגן,
האורחים כאן, מטף עד זקן.
מעל מראשותינו טלית יקרה,
טליתו של סבו העטורה.
ירושה זוּ עמדה לו מקדם ימים,
ציפתה לשמש כחופת חתנים.
טבעת נדירה עוברת מדורות,
ממתינה למיועדת ליום הכלולות.
ערכה חשוב מנשוא כה משמעותי,
מתנת סבתי (כך לחש לאוזני)
זה היום לו יחלו השנים,
צפו בכיליון עיניים.
ניתוצי מבטים טהורים וזכים,
לכל עבר מורגשים.
"והוא כחתן יוצא מחופתו"
נמהר לקראתה בפסיעתו,
מסיט את ההינומה מעל ראשה
שותקת ודומעת אל מול אִישָה
עטור ראשה בזר שושן צחור
לובנו בוהק הפוך משחור
יופיו מתגמד לנוכח דמותה
והיא כה זוהרת בטהרתה.
