מישהו
אני רוצה לכתוב ללא שיר
ברקע אך השקט הוא קשה.
כדי שיצבוט לי על הדף לבד
או כלום. אבל בפנים זה כבר
נוגע. מי יודע?
חמישה לילות ברצף ללא חלומות,
משהו חסר באלף שיחות של חולין.
אבל זה בכל זאת מטורף לחפש ככה
פנים לא מוכרות.
כאילו פיניתי למישהו
כיסא בחלל הריק הזה.
כמו הזמנה חרישית להחליף
מישהו שכבר לא מרגישים.
פתאום זה לא
שחור או לבן.
ריקנות של דפים לבנים,
כאילו ביקשתי לי מישהו
שימלא אותם בכישרונו.
