ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
עונות השנה
החולפות
שינו את מראיו:
רוחות שרב
חמות
ייבשו את עליו,
רוחות חורף
זועמות
שיברו אותו בהדרגה,
ועם שמש האביב
והתקווה
הוא כלה, ויהי ללהבה.
ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה.. [ליצירה]
- [ליצירה] *** זיכרון שלוב בטבע -דימוי וזרימה נהדרת!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה שיר מאוד נוגע אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם... ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן. היום אני יודעת שגם הוא צודק. אבל גם אני. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ עדין ויפה. למרות שלפעמים זכרון יכול להיות יותר חזק מהמציאות עצמה... וגם לא כ"כ תואם אותה או את העבר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה ממש עצוב ואת ממש לא ריקה. גם אם את מרגישה כך. כלומר, התוכן נמצא בך, באשר את, ואין צורך למלא במשהו מבחוץ... כל מה שמגיע מבחוץ הוא זמני, רגעי וחולף. התעצבתי מאד לקרוא, שאפילו יוצרת מלאה שכמוך, נקלעת לאחיזת העיניים הזו שהיא ריקה. את לא, ואל תיכנעי להרגשה הזו. ואולי תקראי את מה שיהודית בת עמי כתבה לי, על היצירה שלי חסרון. זה נראה לי מאד קשור... שתהיה שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] מחפש נחלים אבודים... שתים עשרה שנה? נתח נכבד וכבד של החיים. וזו לדעתי כוונת המלים "היום כבר לא מתים מאהבה". השאלה היא רק איך חיים בלעדיה. את ההרהור הזה כתבתי מזמן מזמן. מפרספקטיבה של כמה שנים, חיפושים מייאשים ולאחריהם נישואין וב"ה אמהות, אני לא כל כך מסכימה עם מה שכתבתי אז. עם המסר המיואש, המתוסכל, המוותר באיזשהו אופן. ולדעתי, האהבה האמיתית, זו נטולת המניירות, הפשוטה והשגרתית, השלווה והבוטחת - עולה ביופיה, בטובה ובמתיקותה על זו האידיאלית או הראשונה. אין על האמת. גם באהבה. ולך - מחפש הנחלים האבודים - אני מאחלת אהבה טובה. כזו שתאריך ימים בע"ה ותביא מזור לבור הגעגועים המפעם. אינני מכירה אותך ולא מתיימרת להכירך, אבל אם הכינוי שלך מרמז על המוטו שלך בחיים - החיפוש אחר האבוד, הייתי מציעה לך לחפש אחר הקיים, הנמצא והזמין, אשר דוקא הוא נוטה כל הזמן להיעלם מעיננו. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן יפה ומרגש ודוקא הסוגריים לא מספיק מובנות לי... האירו עיני, כי זה נראה לי חשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הישר לבטן הרכה אאוצ'. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום רב שובך!!!!!!! התגעגעתי... חייכתי לאורך כל הסיפור. גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] זוכרת רגעים כאלה וכמה שהם עצובים וכואבים. מעניין אם גם היום, כשאת נזכרת בתחושה שחווית לפני 5 שנים (השיר מ- 98) את יכולה לשחזר את העצב ההוא. או שמא זה נכון שהזמן מרפא את הכל? [ליצירה]
- [ליצירה] גדול, פשוט גדול לא הפסקתי לחייך ולצחוק לסירוגין. הזוי בטירוף. משו - משו! [ליצירה]
- [ליצירה] אוהוהו! נגה נגה היקרה. זה הרבה הרבה יורת חזק, נוקב ואמביוולנטי מה"כן לא" שלי. קשה, ואת מעבירה את הקושי לקורא - אני בכל אופן הזדהיתי עם כל הלך החשיבה. ואיזו שפה!!! תענוג. לא ברור לי, אם המכתב האמור נכתב בעיצומו של הקשר, או לאחריו... חשוב לי להבין את זה, כי נראה לי שזה הכרחי להבנת הקונטקסט והאינטונציה של הדברים שאת כותבת בו. בוקר טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי, ותודה לחתלתול שהביאני הלום [ליצירה]
- [ליצירה] ואני בכלל תוהה אם הם אכן נחנקים על ידי העניבות. אני אישית מתקשה להאמין שלאורך זמן היו מתמידים בזה, אם היו רק נחנקים. אני חושבת - שמעוות ככל שזה ייראה לאחרים - הם מפיקים סיפוק והנאה. כאילו, כזה, ז'תומרת - מה אנחנו כבר באמת יודעים על עולמם הפנימי? מי שמנו? רעיון חמוד, אך המסר לא מקובל עלי. במחילה. [ליצירה]
תגובות