ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
עונות השנה
החולפות
שינו את מראיו:
רוחות שרב
חמות
ייבשו את עליו,
רוחות חורף
זועמות
שיברו אותו בהדרגה,
ועם שמש האביב
והתקווה
הוא כלה, ויהי ללהבה.
ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה.. [ליצירה]
- [ליצירה] *** זיכרון שלוב בטבע -דימוי וזרימה נהדרת!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה שיר מאוד נוגע אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם... ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן. היום אני יודעת שגם הוא צודק. אבל גם אני. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ עדין ויפה. למרות שלפעמים זכרון יכול להיות יותר חזק מהמציאות עצמה... וגם לא כ"כ תואם אותה או את העבר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא כל כך הבנתי אבל השיר מעביר תחושה קשה. כה קשה שרק הקיפאון של הלב נתפס כמשהו שיכול להציל ממנה. אז למרות שלא הבנתי, הרגשתי את העצב... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כן איך יכולתי לשכוח לבקש ממנו סיוע, במשימה הכה קשה הזו? נו, טוב שיש לי סוערה להזכירני. שנה טובה לך, יקירתי, שבה תתגשמנה כל משאלות לבך לטובה, לרבות המשאלה הנדונה לעיל. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יעבור... אם רק תרצי שזה יעבור, אם רק תהיי נכונה להרפות ולהמשיך הלאה, תופתעי עד כמה האהבה הזו - שתלויה בדבר - יכולה להעלם, כמעט מבלי להותיר עקבות, אלא רק כמה עכבות, ובעיקר - לקחים. היי חזקה! [ליצירה]
- [ליצירה] כמה רועמת היא השתיקה שאת מתארת בשירך, הכמיהה הלא מתממשת, וההשלמה עם אי המימוש - עם התסכול בעצם... [ליצירה]
- [ליצירה] חמווווווווווווד ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד לאללא! העלית חיוך על פני בבוקרו של יום זה, שהחל מאוחר. סחטין! [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי, שוב! טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום. את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן. שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול". מאד עצוב ומאד נוגע. עוד! [ליצירה]
- [ליצירה] צ'מעי!!!! תודה לי שהביאתני הלום, והמבינה תבין. יו, זה פשוט מצחיק. ואני לא במצב רוח מחוייך היום. את גדולה! גדולה! אפשר עוד אחד? [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס לילה, היטבת לשאול חשבתי לנסות ולהשיב, אך אני חושבת שראוי דווקא להשאיר את השאלה הזו כשאלה. אם בני אדם יזכרו, כי ספק רב אם הם מצליחים באמת להבין, בנימים הדקים מן הדקים, את שעובר על זולתם, אזי העולם כולו ייבנה מהספק הזה - ולטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ותודה להמלצה של צופיה נהניתי מאד לקרוא. יפה יפה. [ליצירה]
תגובות