כאבים
אלי, אני מסוגלת לעמוד כך שעות.
למרות הרוח הדוקרת בקרירותה,
למרות האבנים המכאיבות לכפות
רגליי, למרות התיק המסורבל שלי
הלוחץ על כתפי, למרות כל כאביי
הפיזיים.
אלי, אתה וודאי יודע איך הצער
אוהב לחלחל ברקמותיי עם כל
תזוזה קטנה. עוד כמה זמן אוכל
לא לזוז, לא לבכות, לא ליפול?
נכנס לי גרגר חול לעין,
אני דומעת ללא שליטה.
הנה, הכאב מתפזר מהר,
צורם, הורס, בדומה לזמן
לא מחכה לאף אחד, נספג
בכל הנקודות, בכל מחיר.
אלי, איני יודעת עוד,
האם אני חיה מתה או
מתה חיה. הכאב הוא
חומר מטשטש מעולה.
