מילה נאמרה,

דושפרה.

בחיוך כה מתוק,

וברצון עז לצחוק.

מתפשטת אותה אווירה נעימה,

בהעדר מילים ובתחושה עלומה.

וליבה שוב המה,

וביקשה דממה:

שהשקט יקדם בברכה פניהם,

בהצטלבות מבטיהם,

ועיניו הבורקות באישוניה מביטות:

נשימתה נעתקת,

ושוב שקט.

המבטים לא פוסקים –

הוא מונה הדקות,

והיא לא חשה שהן חולפות.

כה מהר מדלגות זו אחר זו,

והיא כהוזה מרחפת כזו.

בהחלטה משותפת גיחכו השניים,

דושפרה הוא שם כולל למשחק העיניים.

מבטים, רגשות, תחושות,

להנציח את אותן השעות;

שיחקקו להן בפינת מחשבתי,

שילוו אותי במרוצת יומי.

והנצח כבר אינו כזיכרון עמום,

ורצון עז עולה שוב למשחק יזום.

האם תשוב להביט בעינה של זו,

רחפנית מאוהבת שכזו?

דוש פרה במרקם מיוחד,

כזה אין לאף אחד.

רק שלי ושלו, שלו ושלי,

דושפרה אמיתי.