בשביל האין סוף,

כדיוקנו של הנצח.

מלבב לו הנוף,

שנראה לבטח.

שם צפיתי באין קץ,

מרחבי טבע נדירים.

ועמד לו העץ,

בשלל עליו הירוקים.

ואותו ירוק עד-

בענפיו הארוכים

עומד לו בצד בדד.

והיא מתיישבת תחת צלו הנעים.

מרחפת לה בעולמות אחרים,

עיניה לא נעצמות .

טרודה היא במאורעות הימים,

שחלפו וכאינם.

סערה בתוכה מתחוללת-

והיא את היופי המקום ושלוותו  נושמת.