ושוב צפים הרגשות,

ושוב עולות המחשבות

אף ממרחק של זמן וים והגיון,

ושוב אברח ארחק ואתחמק

לנדודי הדרך השובה,

הקוראת ומחייכת היא אלי, במשובה,

והיא תתכס עיניין וצבע מגוון,

והיא נאה ומלאת אתגר

ובדרכי בליל אל מיטתי,

שוב לא אחשוב עצבות אל פני הכר

ברחתי, רחקתי מפני מחשבות,

חמקתי, כך ניסיתי לפחות, מפני אותם הרגשות,

אך גם כאן, בארץ ניכר זרה,

ארגיש באמת השיקרית המרה.

ואדע לעולם, כי כל תירוץ, מרחק וזמן

אף נטישת ביתי, ארצי-

לא יועיל מאמצי.

עד אשר לא אמצע את שלי

לא אשקוט מנדוד הדרך

ובריחת הרגשות

עד אשר לא אצחק

בשובי אל ביתי,

שלי,

שאקים..