אני לא כותב לכם בני דורי , התייאשתי אין בכך עוד טעם . המילים אין בהם כוח להזיז דבר , חודרות הן לאוזניים ערלות שאינם מבקשות לשמוע. הביטחון האין סופי שלכם גורם לי תהיות ומחשבות שכול כולם מתמקד בצדקת הדרך. נראה כי הנבואה ניתנה לשוטים והרי אני שוטה שאינו מבין דבר שיכור כלוט מדדה בין גאונים וכול כולי רק גרגר אפר.

אני לא כותב לכם כי קטנותי ואין בי הכוח לשנות דבר, מלחמות בסגנון דון קישוט אינם משתלמות ואינם משלמות את המשכנתה בודאי שאינם ממלאות קיבה ריקה. הזמן הקצוב לי כאן עלי האדמות רובו ככולו מוקדש לקיום בודאי לא להבל הבלים כגון אמת ומוסר.

אין בי את היכולות לעמוד מולכם, מלח הארץ, גאונים, עם סגולה, יודעים אתם היטב את צדקת הדרך נטולים אתם חשש ופחד כאחד. והרי האמת שלכם יציבה ואיננה משתנה כבר מעל שישים שנה. אותה האמת חייה וקימת צוחקת בפניכם ואתם אינכם רואים דבר.

אני כותב אליך בן המחר, אני כותב אליך בתקווה כי פניך פנים נקיות חסרות מורה ופחד. אני פונה אליך בן המחר מתוך ייאוש ותיקווה כאחד ששרשרת האיוולת חדלה מלהתקיים ואיננה עוד. שימים אפורים כימי שלי אינם עוד וזוהר האמת חצה גבולות והגיע אליכם .

אני כותב אליך בן המחר מאחר שאין לי יותר למי לכתוב ומעל לכול דבר אחר מבקש אני לספר לך על האמת של עכשיו על מנת שתדע, ולא תחזור עוד על הדברים האלה ממש כפי שהם עכשיו. כולי תקווה כי המילים הללו ובשורתם יחקקו בלבך ויהיו כמצוות אל תעשה ועשה ואבן דרך למול עינך כי בימינו אנו שחכו את האתמול. אין עוד זוכרים הבריות מהיכן באו ועיניהם תוהות לאן פניהם מועדות . 

אני כותב אליך בן המחר כי הדרך ששמרה על אבותיי כבר 2000 שנה נשכחה משכבר ואיננה עוד. אותה הדרך ששמרה עליהם איננה נכונה עוד כבעבר. האמת השתנתה ואיננה עוד ועכשיו כאוס אוחז בעמק המוסר. כול כולי תיקווה כי מבין אתה מהי הדרך הישנה והיא או חלקה הגיע אליך ויודע אתה דבר מה אליה. באם אינך מבין על מה דברי והרי חורבן עולמי החריב את עולמך.

אני כותב אליך בן המחר מתוך דלות וחוסר אונים כי ידיי כשלו. אין בי עוד הכוח לשנות ואין בי תיקווה. יכול אני לומר כי ימינו על הארץ הזו היו לשוא, ודור אחר דור עקר ואין בו עוד מאותו קרטוב של אהבה הזולת ואף לא טיפה.