אתה אומר את האמת ?
אינני בטוחה בכך , נראה כי המילים הללו עוזבות את פיך כהינף היד , ללא כול מחשבה וללא כול ביקורת עצמית . זו סתם עוד בדיה , אחת מיני רבות שהמוח המעוות שלך ממציא . המילים זולות עבורך , אין להם ערך, אין להם משקל ועל כן אינך מיחס להם חשיבות כלל .
ההרפתקאות הרבות שעברתי איתך מילאו את מחשבתי בסקפטיות תהומית, אין לי עוד כוח למשחקים . כבר מזמן עברתי את גיל העשרה אינני עוד נערה . בחורות בגילי כבר מזמן ממוסדות, נשים עם ילדים ומשפחה ואני ? . אני עוד נסחפת אחר ההבטחות שלך אחר המילים הריקות בעלות ניחוח מתקתק שאינם מובילות לשום מקום .
אינני מאשימה אותך, הלכתי אחריך שבי, אחר הקסם העצום שבך, אחר מילותיך , אחר דמותך הנערצת . כולן אהבו אותך כולן ורק בי בחרת .אך הימים ההם חלפו ביעף, המראות, התחושות המילים עדיין חרוטות בי בתוך תוכי כאילו לא נאמרו כול כך מזמן . אולם כבר הגיע הזמן להתעורר , להבין כי זה נגמר .
אתה אומר את האמת ? אני כול כך רוצה להאמין . אני כול כך רוצה לשזור את ימינו יחד בחוט השני . אהבתי אליך בוערת , אני רוצה ללדת לך ילדים . רוצה להתעורר בוקר אחר בוקר בין זרועותיך . רוצה לשבת במרפסת הגדולה ולהביט בשקיעה . רוצה שיגיעו הילדים ואז הנכדים ואתה תשחק איתם על הדשה מול הבית .
הלב אומר אחריך הראש ממען להאמין . ימים רבים חכתי ואתה לא הגעת . מול החלון ישבתי, כול קול של מכונית חולפת הרטיט את גופי . אולם לא באת. ישבתי שם וחיכיתי, ישבתי ובכיתי לבדי על הכר . ישבתי וצפנתי את אותם מחשבות שעוררו בי חיים , שגרמו לי לשוב ולקוות .
אני אוהבת אותך אך לא הפעם . ליבך פצוע וגופך מדמם אז שבת אליי . אני אוהבת אותך, אבל לא עוד. את ימי התום הענקתי לך אולם שבעתי רק אכזבה . נראה לי כי זמן פרידה הגיעה . נראה כי השמש שקע ועכשיו זמן קיצה .
אל תבכה דון קישוט שלי אל תבכה בתוך ליבי תמיד נצור זיכרונך.
