השולחן ערוך אחרי הסעודה
כמו לפני צום
פירות וכלי כסף מפוזרים
וקבצים על גבי קבצים
אומרים לי
שעוד חלק מן החיים
מחכה לי שאקרא לו
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לבי דווקא עם בת קול, יורם [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר. האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] זה יוצא הפוך אם כולם נראים אותו דבר, אז כולם נקודות קטנות שחורות. אבל כשנמצאים למטה רואים שלכל אחד יש צבע. או שאולי את רוצה להיות זו שצובעת? [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי, שהיה עלינו להגיש לה? [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! איכשהו הייתי חייב לקרוא את זה ממש מהר, אולי זה המבנה, אולי התוכן אולי סתם אני עצלן. הסוף מעולה, ולא כ"כ אופטימי. מן סוף כזה של עוקץ שתופס אותך בקרביים, על הדרך הטבעית בה העולם זז, ובה מי שיסתכל אל השמש יסתנוור, ולא 'ימצא את האור'. מהנה. [ליצירה]
- [ליצירה] ישיר. (שיר) [ליצירה]
- [ליצירה] ובכל זאת שווה. כאילו רק הרגע יוצר את השירה. והמילים נכתבות על לכלוך. זו מין קפיצה בארספואטיקה- אל החומר. שווה. לעד? כמה שטיפות וזה יורד (או שזה טוש לא מחיק...) [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר... זה התחיל בתגובה של ערוגה לאחד השירים שלי, ובו היא כתבה שלפעמים אני מתיר רסן ונותן למילים לשחק איתי, מה שדי נכון לעתים קרובות. כלומר: אני נותן להקשרים שבין המילים להוליך אותי ביצירה יותר מאשר דימויים חזותיים, נגיד, או רעיון מסועף שהזיתי. כאילו המילים יוצרות יחד איתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] כה עצוב קבלי * על שיר פשוט נוגה וטוב תיקונון קטון: "או במילות האהבה שהיה לנו.." 'שהיו'- אם הכוונה למילות 'שהיתה'- אם הכוונה לאהבה, ובעצם, אם תשאירי את זה ככה, היא תתכוון לשניהם... [ליצירה]
- [ליצירה] שמת לב (!) מאחורי הצלעות? [ליצירה]
