לא יודע למה,

לא מאמין איך,

לא רוצה לזכור.

מנסה להשתחרר.

אך זה כל כך מכביד,

ואת חיי ממרר.

די כבר! מספיק!,

נמאס מכם,

רחמים עצמיים ארורים.

שוקע באפלה,

מנסה לראות את אותו הניצוץ,

השמח,הטהור.

מסתכל סביבי ,

אך לא רואה כלום ,

מלבד שנאה ורוע.

לא מבין איך מסוגל להיות כזה רוע,

בין שני אנשים.

לעזאזל אתכם!

אולי תפנו רגע מבט הצדה?

תרחמו קצת,

תהיו אנושיים!