מבפנים את היית כל כך מיוחדת,

אופיך המקסים,

נשמתך המעודנת.

השמחה התמידית,

שהשתקפה מעיניך,

זרמה אל תוכי,

וחזרה על שפתותיך.

וכה טהורה הייתה אהבתי,

כה זכה,

יצאה אלייך מתוכי.

ואת בתמימותך,

או כי לא רצית להבין,

ולעולם זה לא יקרה,

ידעתי מבפנים.