הסכין עודה נוטפת דם/
ליבה החלוש כבר נדם/
זעמו הפראי כבר שכח/
אל המרחב השומם הוא ברח/
כל תקוותו שתסלח.
אך לא חרטה, ולא מחילה/
או יאוש, נקמה/
יוכלו לגרום ללב מחדש לפעום,
כאש הלהב הצונן, עודנו אדום.
הסכין עודה נוטפת דם/
ליבה החלוש כבר נדם/
זעמו הפראי כבר שכח/
אל המרחב השומם הוא ברח/
כל תקוותו שתסלח.
אך לא חרטה, ולא מחילה/
או יאוש, נקמה/
יוכלו לגרום ללב מחדש לפעום,
כאש הלהב הצונן, עודנו אדום.
תגובות