עודני יושב ומביט ועיניי מסרבות הם לראות , עודני עומד ומקשיב ואוזני מסרבות הם לשמוע .
עודני עומד ובוהה וראשי נע ונע אי לשם ואי לאן , אינני מבין עוד כי נשגב הדבר מדעת , כי אין ברצוני להפנים ואין ברצוני עוד לדעת את האמת העומדת למולי .
עד אומר נואש ?.
כחלוף נשמת אפי האחרונה לא יהיה בנפשי העוז לומר הן לכך .
הן האמת היא זו ? .
האם כך נגזר ? .
וכלום קטונתי ואליי לומר לה הן ?.
כלום כסיל אנוכי ונדם פי ?
הרס וחורבן מטילה היא בכול, זורעת רפש וגועל ואליי לומר נא קבלתי ?.
שחר ליום ועודני צועד כך ורואה אני את הדרך, אכן ארוכה ומפותלת , רצופה היא מכשולים , כלום אמרתי נואש ?
אוחז אני בידי את מיטב כוחותיי ורגעי הטובים ואומר לא תפיל, כי חזק אני כוחותיי הם רמים , וגם אם תגיד חף אתה, כך עשה את אשר לא ייעשה, אומר לא , בהכרח .
אכן כך אמרתי וליבי ישר בי וטוב אמון במחוזותיי.
הן מלו שילומים כבר שלמתי ?.
לא ולא ידיד יקר מעמקי עצמי חפים הם , אך טרוד ואין מזור,
כי בחרב הקיום לנצח האחוז .
ודרכי היא בודדה , וכאביי גוברים ואין בי נחמה .
מה אגיד ? יקיריי שם דואגים .
גם קצרה הדרך האם הם לא רואים ?.
יום אגיד חזק, יום עמוס געגועים, הן לכך פיללנו עד אחרית הימים?.
הן לנצח חרב אחוז ואכה בה זרים ?.
אז אומר חזק אני , אז אומר זה לי , וזה לי, כן כך הם מבינים .
עודני עומד שם כך לבדי, קרוע בכול ליבי, בכול נשימת אפי, אינני יודע להיכן צעדי מובילים .
הררי הרפש מוכנים שם קרבים המה וקרבים.
התם אודנו בוכה וצועק רחמים , היתום כקורבן זבח לנושים , האלמנה תבכה בניה בחשכה בכי מרורים .
צעדת החיים עוד קשה, כי ינקתי אבני דרך אחרים וכיום עולמי חרב לו מושלך לנצח נצחים.
לא אומר נואש , לא דמעה לא אשפוך .
בלהט היצרים , מבעד אמונת המולידים, מקרב בינתי , ממעמקי תפילתי, אדרוש ,אבקש, יפה ויפה גם אקיים, בעדי, בעד בניי, בעדכם .
