גועל הציף את חושיי למול הפואטיקה העגומה של דבריה , זאת למרות שמאז ומעולם אהבתי את דרך התבטאותה . המילים שעזבו את פיה תמיד לוו במין ארשת חגיגית של מראש´ הניצחון ולגלוג הבז לכול, בעט ובעונה אחת . הבוז שרכשה לאותם אילו שלא הבינו על מה ולמה ריצד מעצמו כבעל חיות משל עצמו . מתוך גופה השברירי פרצה הילה מאובנת שאת טיבה איש לא ידע , איש לא הכיר . רגלה האחת הונחה על רגלה השנייה בשילוב מנצח . יופייה החיצוני ומבטה האכזר הכנו לה מראה מיוחד . אותו המראה שכל כך אהבתי , אותו המראה שחידד את חושיי . אותו המראה שהצית בי את אש התשוקה והשנאה כאחת . אותו המראה שהוכיח אותי לא אחת בטעותי . אותו המראה שהשפיל אותי וגרם לי להרגיש עירום ועמוס תשוקה . שפתה העליונה התכווצה כלפי פנים דבר שהעיד כי מחפשת בתוך תוכה את המילה הנכונה . המילה שתצא מפיה חדורת ערס תפגע הישר בגופו של מאזינה שיעשה ככול שביכולתו למנוע את המבוכה . אחר ילך לביתו ויחשוב עוד רבות בדבר , ימשיך ויחפש את מוצאו מהפיר אליו נזרק . ואז ישוב ויוכה שנית פצעיו יעלו מוגלה מסריחה עד גועל עד שעט נפש ארורה , נפשו תימהל בשנאה תהומית .פניה העדינות יינשאו בדמותו עוד זמן רב כמסרב להאמין . גוון שפתיה האדמדם , חולצתה החושפת טפח ומכסה טפחיים , הילוכה , החצאית הקצרה שלבשה לגופה כול אילו יחד וכול אחד לבד הכנו לה את הייחוד שבה . גרמו לעומד מולה רגשות מעורבים שאינם מובנים. קור קולה המהדהד למול הבוז הניצת ממנו מהלכים עוד זמן רב בתוככי החדר. בין הקירות בתוך התחושות בתוך נפתוליי הנפש .שעות רבות עמדתי וצפיתי בה , למדתי את הילוכה . צופה כצייד מחשב כול צעד כול תנוע לומד את הילוכה את דרך מחשבתה . ככול שחדר מוחי לתוכה כך גברה תשוקתי , כך גברה אהבתי אליה כך ידעתי שאליי לאמץ את בינתי ולזכות בה . לזכות בהערכתה .
המרחב האין סופי נראה מבעד לחלון הפתוח , מראות משכרים של מרבדי חיטה זהובה מתבלים את האוויר בכמוסת חשק חיה . שער הבאות נבדל מסם הטבע המעצים תרחישים שטרם ידעתי אודותם . המבנה הסגור בגדר עשויה ברזל לא היה שונה כלל מרבים שראיתי קודם לכן ורבים שעוד אפגוש . דלת הברזל נפתחה לעומתי מיד שהגעתי לשם . פנים חסרות הבעה מלוות אותי ללא עניין מיוחד . המפגש האמור לא היה בו דבר , לא היה בו כדאי לרגש , לא היה בו כדאי לחדש . סתם עוד מפגש לייעוץ , ייעוץ תדמיתי לנגריה . מלכתחילה פגש מבטי את עיניה , ידעתי היטב כי בזה היא לי ואינה מחכה . מיני מילים נשלחו לחלל האוויר וקראו תגר על שנות ניסיוני על שמי האומר דבר מה . חיטתי במוחי על האמור עליה ,מה היא ולכשמותה כאן בענף הרהיטים שאינו אלה רוכלות מתישה . לא הבנתי את הפשר, את השייכות הזו לא הבנתי מדוע פרח האגם צומח בלב המדבר .
עיניה המבריקות נראות כמחפשות דבר מה . יכולתי לחוש את העיניים מהלכות במרחב . יכולתי לחוש בהן ננעצות בגבי . הליכתה המתגרה הסגירה אותה ממש מיד בפאתי המסדרון של יריד המכירות . חיוך אדיש אך מסגיר הופנה לעברי בעודי מחייך בקור מדומה שסיגלתי לעצמי מבעוד מועד . סומק עלה על פניה עננה של אי נוחות ריחפה כול אותו הזמן . מפעם לפעם ניתן היה לראות את מבטה שבהחבאה סקר את הדוכן . ככול שחלף הזמן ניכר היה כי חשה באי נוחות הולכת וגוברת למול מיקוד העניין סביב הדוכן שייצגנו. כעבור שעה קלה הבנתי כי שכרי בעמל ידי .
בערב היא ניגשה לחצה את ידי עיניה הביטו בעיני "הצלחתם" חיכה חיוך מנומס . משב רוח רענן הכה בי ידעתי כי זכיתי בהערכתה .
גשם זלעפות מכה בגבי . טיפות מים כחלחלות חודרות מבעד לבד העבה ונוגעות בצלם דמותי . צמרמורת המתפתחת לרעד קל מתוך זיק השנייה מפלסות ללא מורה את דרכן לגופי . בעוד אני שותק מין שתיקה ארוכה המבקשת לומר דבר מה ,ללא מילים , ללא צליל , ללא הגה כלל . אנדרלמוסיה ביזארית ביתרה את חושיי במחול צלילים ומראות שאינו נשמע לאיש שאינו נראה לאדם . מיועד הוא לי, לי בלבד . בטרם ידעתי את תאוות האדם ניכר בי הצליל ונראה שנלקח בעצם בראתי כאדם. מחול מטורף של תמונות מהדהדות מול עיניי ואני זר שם , זר ונוכרי ואינני מוכר . שואל, מבקש, מחייך, אך לבד . טיפות הגשם הכחלחלות חודרות לעיניי ואינני מביט והולך מבעד לחשכה החמימה . יודע היטב את הדרך ורואה את אשר עין לא ראתה . התהום אינו עוד מכשלה בעודי משליך את גופי ואינני נופל רק עומד , מביט ותוהה .השעון הראה כי דקה לפני חצות תהיתי ביני לביני עם מציאות או חלום . דקה אחת בודדה לפני חצות וטיפות המים מציקות , חודרות הן למקומות בהן איש לא תהה . המוני אנשים זעים במרחב בעודי עומד המום מסתכל ושותק . מבקש לעצמי רגע אחד להיטיב מחשבה . הדי האלכוהול מכים בי תנודות גופי כבדות ואינני מוצא מקום בעננה השחורה . סער השמים וצבאותיו התאגדו בי ביום ומכים חמתם . נראה היה כי טיפות המים הכחולות צבעו בגדיי בצבעי הלאום בעוד נראים הם למרחב . נראה היה כי טעם מר הכה את חושיי .
