אני נרדם.

פשוט , נרדם בורח הרחק, הרחק למקום אחר שאיננו עומד מולי ואינו דורש דבר . מוחי טרוד עד אימה המחשבות אינם מרפות , מכות הן מצליפות על בשרי החשוף . השינה , שינה צלולה וטהורה היא כול מבוקשי  הדל,  רק שאף לשם מחלחלת  לה אט, אט בזדוניות מעוותת מציאות מטורפת, נעצמת בעוצמה מרטיטה שגוררת היא סבל בלתי משוער .

העיניים נפקחות כך בבהלה , מנסות להרחיק שערי תמונה זוועתית שעולה מול פני ואינה מרפה גם לאחר שעה ארוכה . השעון מראה כי השעה 2.00 אחר חצות.  זמן איום בו איני מוצא מנוחה לעצמי , בין חלום הזוי מבעית עד אימה , לבין מציאות עגומה שקופחת על בירכי המחשבה.

בחוסר חשק נטול ברירה לובש את בגדי . הקומקום מעלה אדים לבנבנים שעולים אל על במחול מטורף , כוס קפה חם מונח לפני . סיגריה קרוע מארחת עבורי חברה בין שעון מקולקל , למאפרה עמוסה .

הדלת נפתחת , מהלך אני לבד בשביל נטול אדם , משוטט ברחוב חסר מטרה וללא כתובת רצויה . רוח קלילה מעניקה צלילות זעירה שתוקפה נעצר . פנס רחוב מאיר אורו בגמגום נצחי שאינו מבוקר אף אינו מדויק כלל ועיקר . נצחיות השמים הינה העובדה היחידה שקובעת בזה הרגע , שזורה בשלל כוכב בהיר וזח .

המבט , המבט הזה עוד צורם בעיניו הוא רואה אותו ואינו עוזב , אינו חדל עוקב הוא אחריו . צופה מעיר בוכה מבזה ככול שיכל . כמה עוצמה לזה המבט כיצד חודר הוא לנשמה . לו יחל אך לו רק יחל היה עתיר חמלה אך זו נטשה אותו לא עמדה בפניו זמן שיכל .

קול בכי מהדהד , קול בכי הקרב ובה קול בכי נעדר תושייה , הקול הזה קרב ובא מנכר ופוצע מכה שוב ושוב ככול שהכה . הקול הזה עוד איננו  , מבער בלעג מבאיש נחיר בעוצמה . שברירי הוא הקול ועד נקלה הוא נסדק , נעלם . שברירי וענוג כאחד . אך הקול הולך ונעלם עד כי לא נשמע .

הריח הזה , חודר מבעד נחיריו , חריף עד חריכה . מדכה ומשפיל הוא עד כלימה מבתר ומנסר פוצע היכן שרק יחל . עתיר עלבון עתיר כניעה , עד היכן חודר הריח ? וכמה הוא מתועב ? . עד כמה שפוף הוא איש מלבדו לא ידע .

הידיים נוגעות הן העור כול כך רך , ענוג הוא העור מעורר תאווה . הידיים נעות הן בכול העוצמה מקיזות הן דם מבעד לחולצה . הידיים שיכלו עוד לגעת לבשר אהבה, שידעו הן פעם אהבה ותשוקה ,

 שידעו הן ............. 

רגע אחד בלבד חלף ועבר רגע אחד שקבע . רגע אחד בו אובדן השפיות חרץ דין וקבע , רגע נטול מחשבה ורגש שאינו מעניק לי מנוחה וצרור לנצח במוחי הנקרע המשסף את הלב ומעיק עד כלות הנשימה .

לכול הרוחות לא הייתי צריך להכות אותה .