מדהים עד כמה הפחד משתק , מקפיא את הדם . מעצים את עוולת האדם , מצניע את האיכויות עד כי
אינם . תער שלוף נוטף דם טרי עמד מול עיניו, דמו שלו . עיניו נראו כאילו עוד רגע קט ינוסו מתוך פניו ינוסו ולא ישובו עוד .
יד חולפת במהירות עצומה מכה שוב ושוב אנחת כאב נפלטת מפה סגור .
פנס רחוב שבור מהדהד באורו השכוח בפינת רחוב נשכחת מלב אדם נאור , מכונית חולפת במהירות ואינה עוצרת נוסעת לה מתרחקת עד שאין רואים אותה . כן הרי זה ברור אין איש שפוי יעצור כאן .
עיניו קרועות מבטו מושפל אנחת כאב נפלטת מפיו ללא מילים .
התער המוכתמת טמונה בידי אני מביט בה הלום קרב , הלום כאב וסבל משווה לכאב רדוף שנאה עד כי אין בכוחי לשאת אותה מחלחלת היא במעי בעורקי בדמי קוראת לחופש לדרור לנחיל דם סבל וכאב .
סיגריה מוצתת עשן סמיך מתיימר לשמים נוסק הוא לעבר האפלה עד כי לא ניתן עוד לראות אותו , שוב שאיפה הממלאת את הראות מלו שחור משחור .
מוסיקה ענוגה מתנגנת באוזני צלילים ערבים מהדהדים בשיממון האין סופי שלי. חיי מגבים את איבתי מלבים אותה למימדי ענק נוטעים בה מרור וחרס בעוצמה בין דורית עוצמה אלוהית , אלוהי הנקם ששוכן לנצח בנפשי .אדוני צבאות שוכן ברוחי ואני עבדו בן שטן יורה מורא ופחד בלב אנוש .
כן כאן אני המלך מלכו של עולם האופל מלך של זמן השכחה כאן אין איש צועד ללא הבנתי , כאן אין איש חולף ללא פקודתי . אין שר או שרף הימרה את מצוותי והרי עודני מרחף כאן בין סמטה צרה לבין דוכן .
זילות הרי היא דין המשולם בדם, חרון אפי מכה ללא רחם.
כאן בין הסמטאות החשוכות הריני דיין הריני שוטר ומוציא לפועל אין כאן דבר העומד בדרכי זולת רחמי אשר אינם כי נדמו .
כול מלאכי השאול פרשו כנפם , מרצדים הם לדברי אומרי הן ללא חמלה . אני הוא אב להם באשר ננטשו מכול נפש חיה .
תחת ביתי הם חוסים מעכיר את נפשם בסם מרענן הנוטל את בכיים ומעניק צל של אופק תחת ענן שחור המרצד מולם כול הזמן .
עיני פוגשות במבטו הסובל מתחנן הוא לנפשו , זמן קרבים בני אליו . ריח צורם עולה באפי ריח שתן הנפלט מגופו ללא שליטה . רוח קלה מכה בגבי המעניקה תחושת עונג בלתי נשלטת מסנוורת היא כוח ועוצמה עד כי חש כי אפרוש את ידי ואמריא כך אל על .
"אלוהי הנקמה שוכן בגופי" - צורח בכול הכוח .
חרון אפי משולח בגופו שוב ושוב מכה בעוצמה מכה בערגה , ריח הדם כריח הפריחה , ריח השתן כריח הבריאה . ידי כמנצח במנגינה ערבה כמנצח של הפילהרמונית הנצחית , מנגינת השלווה האין סופית במנהרת הקודש שבה עובר כול אדם בזמן זה או אחר .עוד מכה ועוג חבטה צררת את חן החיים בצרור קסום שאינו מוכר לאיש כי רק לי בלבד .
מלאכיי רעיי עומדים שם לצידי קשובים למורם, המרביץ בהם את דרך הנקמה , את תשובת התשובות לכול מועקה . את תשובת התשובות לכול חייהם השחוחים, השחוקים עד עפר .
