שכבנו במיטה, חיבקת אותי, התנשקנו

לא יכולתי להימנע מלהרגיש, וניסיתי באמת שניסיתי

אבל כל שעבר לי בראש הוא שאסור לי להירדם

אסור לי לפספס אפילו שניה מהלילה המדהים הזה

אסור לפספס אפילו רגע אחד איתך

אסור לי לפספס אפילו רגש אחד, חיבוק אחד, נשיקה אחת.

כל דקה של שינה היא בזבוז של 60 שניות. 60 שניות לנשק אותך, להרגיש אותך, לאהוב אותך.

כל דקה של שקט היא 60 שניות של פספוס. פספוס של הזדמנות לצחוק איתך, לדבר איתך.

כל כך ניסיתי להימנע מלהיקשר אלייך

כל כך ניסיתי שתהיה כמו כל אחד אחר, סתם עוד סטוץ.

אבל איתך זה היה שונה.. כל נשיקה, כל חיבוק, כל נגיעה הרגישה אחרת

שכבנו ככה שבע שעות, דיברנו צחקנו נגענו.

ובכל זאת הרגשתי שאני לא נותנת לעצמי להיסחף עד הסוף

משהו עצר אותי, משהו החזיק אותי

הפחד מפגיעה, הפחד מאכזבה, הפחד להתאהב..

ועכשיו אני יושבת פה, כותבת את השורות האלה ומבינה,

מבינה שזה כבר לא בשליטתי, אני כבר אוהבת. יותר מזה, אני כבר מאוהבת

ואין דרך לחזור אחורה ואין איך להפסיק להרגיש

אפשר רק להיסחף ולקוות שלא להיפגע.