לא מדברת לעולם
שני עצים עומדים
שם ולא משוחחים
כל העונות, כל הימים.
האחד עומד חזק בקור
אך הוא חשוף וגלמוד,
האחר למרות הכפור
ירוק, מקושט מאוד.
כן, זה היה חורף
ואני בכיתי מאוד.
הרטבתי יחד עם
הגשם את אדן החלון.
האביב והלבלוב
נגעו בשניהם אך
האחד עוד עצוב
והאחר מתנופף ברוח
כמו ענף והוא אמור
להיות עץ.
והם תקועים שם
כל השנים והבדידות
היא לגמרי שלהם,
הם לא משוחחים.
וכך גם אני לבד,
תקועה לא יודעת
היכן. גם אני לא
משוחחת עם אף
אחד, לא מדברת
לעולם.
תגובות