שכול אופף את הוויתינו
כעשן גחלילים תמידי.
שפריר יגון הרקום בשמות דם
נישא באוויר
ומקווץ את עיננו.
ואנחנו אנשים קטנים
על קצה לשון נזכיר שמות
ונדע לאן הלכו, ומתי
וכמה יפים היו, וטובים.
אמר לי עלם
הזמן ידוע, גם המקום נקבע,
ורק הוא אשר יודע
לאיזה שם יקרא.
