והיו הנשים מקוננות אהבה,

טופלות מילים של מתק אל רצף השורות.

ובכל שיר קבר ,

ובכל מילה תוגה.

ורק אשר ידע נפשם ,

ילקה עצמו להיקרא,

תחת הצלפות העט.