אני בארץ כבר קרוב ל-19 שנים, והדבר שהכי מפתיע אותי במובן השלילי של המילה, זה ניסיונה של מערכת-החינוך הרשמית של ישראל, כנראה, מתוך התחנפות לארצות-הברית - למעט בחשיבות תרומתה של ברית-המועצות לניצחון במלחמת העולם השניה. אחד הביטויים לכך, זה פולחן האישיות, שמוסדות אקדמיים בישראל, עורכים לויקטור סובורוב - איש ק.ג.ב לשעבר, אשר ב-1980 בגד בברית-המועצות, ברח לארצות-הברית של אמריקה, ומאז מופיע עם הרצאות, שתכליתן השמצת ברית-המועצות בכל הקשור לניצחונה במלחמה עם הנאציזם. אפילו, הוקם אתר בעברית, בשם: בוקע קרח, אשר מנסה להפיץ בקרב הנוער הישראלי, את השקרים ההיסטוריים של סובורוב.

ביטוי נוסף לנטייתה של מערכת החינוך הישראלית בעשרים-שלושים השנים האחרונות, לטשטש את חלקה של ברית-המועצות בניצחון, זה ריבוי פרסומים, כולל מטעם משרד החינוך, המעלים על נס את הצבא האמריקאי ואת רמת  ציודו הטכני, שלדבריהם של כותבי הפרסומים הללו, הם אלה אשר הכריעו במלחמה.

כעת, ברצוני להשמיע תזכורת היסטורית קטנה. כאשר, ביוני 1941, היטלר התקיף באופן בוגדני ביותר את ברית-המועצות, וכאשר על-ידי הסופרים והמשוררים הסובייטיים נכתבו יצירות ראשונות על המלחמה, כל בתי-הספר של היישוב העברי בארץ, למדו את היצירות הללו בתרגום לעברית; בין-היתר, ועל כך יש לי עדות של ידידים שלמדו בבית-הספר הישראלי של טרם-קום-המדינה - בבתי-הספר בארץ, נלמדו ספרים, כמו: "ילדי פנפילוב", ואחרים, שהעלו על נס את גבורתו של החייל הסובייטי במלחמתו עם הפולש הנאצי. גם אחרי שנסתיימה המלחמה, וקמה מדינת ישראל, השלטון הישראלי המשיך לעודד את לימוד תרומתה של ברית-המועצות לניצחון. את זה יש לומר לא רק על קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי, שכבר מלכתחילה הייתה ידועה באהדה מסויימת לברית-המועצות, אלא גם כן על מוסדות החינוך הרשמיים של ישראל, אשר בספרי הלימוד לבתי-הספר שיצאו מטעם משרד-החינוך הישראלי, תמיד הודגש שהניצחון במלחמה הושג בזכותו של הצבא האדום, אשר בין היתר, שיחרר את שרידי יהדות אירופה, אשר היו כלואים במחנות-ריכוז נאציים.

אך משום מה, מאז מלחמת 67, כאשר נוצרה ברית-איסטרטגית הדוקה בין ישראל לארצות-הברית של אמריקה, יותר ויותר חוגים בחברה הישראלית קונים את הגרסה האמריקאית של הניצחון, לפיה, הניצחון הושג רק הודות להצטרפותה של ארצות-הברית למאמץ המלחמתי. בהקשר הזה עליי לציין, כי ללא שמץ ספק, הטכניקה האמריקאית, שבין היתר, סייעה גם לחיילות הסובייטיים בסטאלינגרד וחזיתות נוספות - תרמה להשגת העליונות הצבאית בידי בעלות-הברית, ובייחוד באוויר. אפילו, יוסף סטאלין, הודה באופן רשמי לאמריקאים, על משלוחי נשק, מטוסי-קרב וציוד צבאי אחר לברית-המועצות, אשר גם בזכותם המלחמה הוכרעה לטובת הקואליציה האנטי-היטלראית.

אבל, גם ולא רק בזכותם! שום נשק, משוכלל ככל שיהיה, לא מסוגל להביא לניצחון במלחמה, ללא תעוזתם של החיילים בשדה-הקרב וללא רצונם הנחוש לעמוד עד הניצחון המלא. רק רוח-קרב של החייל הסובייטי; רק אמונתו בניצחון - הם הם, אלה אשר עמדו לו לנצח במלחמה מול כוחות-הרשע שעלו עליו כמה מונים מבחינה צבאית!

על מערכת-החינוך הישראלית ללמד, כיצד כבר בחודשי המלחמה הראשונים, 600 משגרי קאטיושות הסובייטיים בלבד, הצליחו לעצור כוח של עשרות אלפי גרמנים, שצעדו לעבר מוסקווה - הבירה הסובייטית, ושכבר עמדו 8 קילומטר בלבד מהעיר. על בתי-הספר בארץ, ללמד כיצד אותן קאטיושות, (לא טעיתי, קטיושות! ולא מבצרים מעופפים של חיל-אוויר אמריקאי), הביאו לתבוסת הגרמנים בסטאלינגרד; וכמו-כן, תרמו תרומה מכרעת להסרת המצור הנוראי מהעיר לנינגרד, אחרי 900 יום בהם העיר הייתה נצורה בידי הגרמנים, שפעלו בסיועם של הפינים, אשר במקום להיות אסירי-תודה לברית-המועצות על שהעניקה לה עצמאות אחרי למעלה ממאה שנות הכיבוש הצארי - בגדו בברית-המועצות והצטרפו למעצמות הציר במלחמתן נגד כוחות הדמוקרטיה.

על ישראל לחנך על הטנק הסובייטי טי-34 (ולא על שֶרְמָן אמריקאי), אשר בזכותו הפולשים הנאציים נהדפו מאוקראינה; שבזכותו שוחררו וינה, ורשה, פראג; שבזכותו הושג ניצחון חשוב ביותר, בקרב על הנהר דנייפר בסביבות קייב.

בסופו של דבר על מערכת החינוך הישראלית, לחנך לעמידת גבורה של תושבי הערים אודסה וסבאסטופול, מול הפגזות והפצצות נאציות, שאף עיר מערב אירופית לא הייתה מסוגלת לעמוד מול עוצמה צבאית כזו, אפילו כמה ימים.

והנה, מה אנו מקבלים? אנו מקבלים ספרים המהללים את האמריקאים, ולגבי הצבא הסובייטי, אפילו אם משמיעים איזו מילה-שתיים עליו - עושים את זה רק בהקשר לשיחרור מחנות ריכוז והשמדה נאציים, שעובדת שיחרורם בידי הצבא האדום, זאת עובדה היסטורית כה ברורה ובלתי-ניתנת לעוררין, שאפילו תעמולה אנטי-סובייטית ישראלית, לא מסוגלת להתכחש לה.

למרבה צערינו, גם חלק מהמהגרים שבאו מברית-המועצות לשעבר, במסגרת חוק השבות, מושפעים מהניאו-היסטוריונים למיניהם, שמנסים להכפיש את ברית-המועצות ולמעט בחלקה בהשגת הניצחון על הרייך השלישי. אחד הבולטים בין הניאו-היסטוריונים הללו, זה כפי שכבר ציינתי בראשית דבריי - ויקטור סובורוב, אדם שבגד במולדתו, עבר לשרת את אוייבי הסוציאליזם, ושתמורת הכסף המשולם לו בידי הסי.איי.אי, הוא מסתובב ברחבי העולם ומופיע עם הרצאות השמצה נגד שמו הטוב של החייל הסובייטי, אשר בגבורתו ובחירוף-נפשו, שיחרר את העולם והציל אותו מסכנת-ההשתעבדות לכוחות-הרשע הנאציים.

לסיכום, ברצוני להביע תקווה, כי בסופו של דבר מערכת-החינוך הישראלית תחזור לימי-הזוהר שלה של שנות ה-40, החמישים וחלק מה-60, ותחדש לימוד היסטוריה אמיתית בכל הקשור למורשת הניצחון במלחמה נגד הנאציזם הגרמני.