בס"ד
רכבת מאסף
נולדתי
ובליבי אהבתך
בחסדך הושטת לי יד
הרמת והושבת ברכבת
חלון מימין, כיוון הנסיעה
והמסע ארוך ומתפתל
הייתי אז חסרת דעה
עוד לא ידעתי מה הוא שם התחנה
לאן פני
אתה ידעת
כל פעם שדימיתי שהנה
סגרת בפני את הדלתות ברגע האחרון
הבנתי- זה לא זה
היום הכל הולך ומתבהר
הגעגוע נעשה חזק ומוחשי מיום ליום
הכיסופים אינם מרפים
דומה- ככל שאתקרב אל המקום
ירחק ממני שוב
יודעת- רק בשר ודם אני
ואתה קדוש
סופית אל מול אינסופיותך, יודעת
שאתה יכול להיות נורא, ואז אברח ולא אוכל להיות שם, במפגש
שאין לי כלי להכיל את המפגש,
ושאת זה אתה מכין עתה
עבורי וגם עבור כולנו, ובינתיים
אין מצב שניפגש. אבל
היום, יום תענית אסתר
קניות לחג ולשבת
שטויות שלא מעניינות אותי בגרוש
פרץ לפתע כאב האין מפגש
כמו אוהבת שהבינה שוב
שהפגישה עוד רחוקה, שיש כל כך הרבה לנסוע
עד שאהיה איתך סוף סוף
והדמעות זרמו זרמו דמעות פשוטות לגמרי
של אהבה וצער וכליון הנפש
אני יודעת, דעת יש בי
את זה אתה הרי יודע
שהרכבת לכולם היא מצפה
ושעל כן רבות התחנות וארוכה הדרך
יודעת שהכיסופים אליך
גם הם מחסדך
כי רק אותך ראוי כך לאהוב
ועם כל זאת
קשה קשה לי להשלים עם נחמת פורתא הזו
עם נחמת פורים
חג הגאולות הנסתרות, המוקטנות, המוכחשות
שהרי כל עליה של מישהו על הרכבת, כל פעם שאתה מונע את ירידתי
זו גאולה, ודאי, השכל לא שוכח, אבל הלב
הלב רוצה אליך ועכשו.
איני רוצה להתכחש, רוצה הייתי לוותר
על המימוש המיידי של כיסופי שלי
כי כך נכון מסתמא, למעני ולמען כל אותם שלא עלו על הרכבת
או יושבים בה לכיוון הפוך או רק רוצים לרדת
יודעת גם שאין מפגש אישי בלי כל האהובים האחרים
שרק ביחד ניוושע, רק כאיש אחד נהיה שם, שוב, בהר
אבל היום הייתי שוב קצת אליהו הנביא
והפסיחה וההתכחשות לך ולאהבתך כמעט הטביעו ביגון את לבבי
הרשה נא לי על כן לבקשך
תפילה לעני כי יעטוף, אלי אלי
(שאני יודעת שלא עזבתני אבל אנא- אל תרחק, תן להרגיש שוב קרבתך)
לשלוח לי עכשו איזו מנה קטנה מסעודתך,
מתנת אביון לנשמתי לתת
העף לי נשיקה , השאר לי פרח
הזכר לי שאוהב אתה
כדי שיוותר בי כוח להמשך הדרך.
תגובות