זמר נוגן בי גם בוקר גם ליל.
תמיד אזמר לאדם ולאל.
זמר הנובע מליבי הסוער.
אליי הוא שב אם ישן אני או ער.
עליז וסוער הוא,
עצוב הוא או מר.
תמיד ירעיד מיתרי לבבי.
תמיד אאחז בו, תמיד הוא עימי.
ידיי ירעידו לאורה וקיצבה.
אצבעותיי את מנגינתי ישאו.
ואם אאחוז ביד ילדתי הקטנה,
את השיר אעביר מידי לידה.
לעולם אין המנגינה נגמרת.
נחבאת היא ומחכה לשעת בקיעתה.
וכאשר נימי הלב את בשורתה ישאו,
תגיע שעת בקיעתה.
זכיות שמורות - יואל מצגר.
