עייפות

קצוות העיניים דומעות, צורבות העיניים,

פיהוק נבלע בין שיניים קמוצות.

ראש מורכן, גוף רפוי, וכפופות הברכיים,

מן המסך יבליחו אורות.

בגרון הריר נבלע, הנשימה נעצרת,

הפה מתעקל ומסתיר את הרעד.

הדעת רודמת, בחיוך מסתתרת,

המיטה הסתורה היא היעד.

בליל שיחה לא ברורה לאוזניים מגיע,

.הגיונה פנימה לא יצליח לחדור

אט אט אל הרוגע נעצמות העיניים,

אל האור השפיות לא תחזור.

טפיחה על כתף, עין סינית נפתחת,

אך נסגרת במהרה, לאפלה תחזור.

אך שוב נגיעה, מטרידה את הדעת,

פנים מופנים אל האור.

בחיל ורעדה מתיישרות הרגליים,

הגוף הכפוף למסע מתרומם.

כפות נגררות, בקירות נתמכות הכתפיים,

כל שריר בגוף מתקומם.

אפלת המקדש, אל תצית האורות,

לתוך הרכות הגוף כבר שוקע.

עד בוקר יעור, עד יבואו חלומות,

עד מחר, עד אור בוקר בוקע.