בדרך כלל בספרים של בצפר לא כתוב שום דבר מעניין, רק כל מיני דברים שבכלל לא אכפת לי אם אני יודע או לא. כמו זה שמלחמת העולם הראשונה השפיעה על הכלכלה באירופה וזה שמכה אלמוקרמה זה מכה המקודשת בערבית. אז אם מסתכלים בספרים, אין מה לקרוא בזמן השיעור מפני שהם ממש לא מעניינים. אם אני רוצה לקרוא משהו, אני קורא את מה שכל מיני ילדים אחרים כתבו על השולחן שלי ועל הכיסאות שמלפני ועל הקיר לידי. אני תמיד יושב ליד איזשהו קיר, מפני שאם אני יושב באמצע הכיתה יש לי רק את השולחן שלי והכיסאות שלפני, ולפעמים זה לא מספיק. בדרך כלל על קירות כתובים כל מיני דברים עם שמות של מחזורים שסיימו כבר. נגיד, יש קיר אחד בט'2 שכתוב עליו בטוש שחור: "דיסלכ'טים", וישר מתחתיו בטוש כחול כתוב "כ"אילו שלומדים פה..." ומתחת לזה כתוב בטוש אדום: "מחזור כ"בוד!" הדברים האלה כתובים כמעט על כל קיר, אבל רק שם הם כתובים ממש אחד אחרי השני.

ועל השולחנות יש הרבה קשקושים וציורים, אבל המון ציטוטים מסרטים ומסדרות בטלוויזיה. באחד הקראוונים של ח' יש שולחן שלגמרי מלא בציטוטים מבאפי שאני בכלל לא מבין מה כתוב בהם, כי זה נשמע כמו חצי מדיאלוג, וכמעט אף פעם אי אפשר להבין רק חצי מדיאלוג. יש גם מלא שולחנות שכתוב עליהם: "סיפורו העצוב של האיש המת מברצלונה" ואז מתחת לזה כתוב: "פעם אחת היה איש מברצלונה. ואז הוא מת." יש מישהו אחד שכותב את זה בהמון מקומות, והמון אנשים מנסים לחקות אותו. כי לפעמים מתחת לסיפור על האיש המת, כתוב משהו כמו "סיפורו העגום של האיש הגוסס מטיבט" או "סיפורו הטראגי של האיש השוכב על ערש-דווי מקיוטו". רק משם אני יודע מה זה ערש-דווי ואיפה זה קיוטו. יש גם כל מיני דברים כמו "אמא שלך כל כך נמוכה, שהיא יושבת על שפת המדרכה ומנדנדת רגליים", אבל זה בדרך כלל לא מצחיק, אז אני לא קורא את זה. היחיד שמצחיק זה אחד שכתוב באחד השולחנות השבורים בי"א1, "אמא שלך כל כך שמנה, שכשהיא הולכת ברחוב אנשים צועקים לה 'יא שמנה!'"

יש גם כל מיני דברים כמו "ביני היה פה" או "אלומה הכוסית", ולפעמים מתחתיהם כתובים דברים כמו "עומרי הבוס היה פה והוא אוהב לבעול קטינות" או "אלומה הכוסית הי... רגע, אלומה הכוסית זה אוקסימורון!!!!"

ויש שולחן אחד בי'3 שכל פעם מזיזים אותו, שכתובים עליו מלא שירים בעברית, שאת חלקם אני אפילו מכיר, אבל אני לא מבין למה מישהו כתב את 'ירושלים של זהב' על שולחן בבצפר. כל שיר כתוב בכתב אחר, אבל אני יכול לראות שרק מישהו אחד כתב את הכל. כל פעם שאני יושב שם אני מתחיל לזמזם לעצמי את השירים שאני מכיר. ונראה לי שאותו אחד כתב גם את הבית הראשון של "אני חולם על נעמי" בערך על כל קיר בבצפר.

יש עוד שולחן בי'3 שכתובות עליו מילים של שירים של להקות מטאל. ויש להן כותרת מגניבה שנראית כאילו נוזל ממנה דם, ואז המון מילים ארוכות שמדי פעם כתוב ביניהן death. ככה אני יודע מה זה nymphetmin או purification. אני רושם במחברת שלי את כל המילים שאני לא מבין, ואחר כך מחפש אותן במילון באינטרנט. אמרתי למורה לאנגלית שלמדתי יותר מהקשקושים על השולחנות מאשר מהספר, והיא התעצבנה והעיפה אותי מהכיתה. אבל לדעתי זה רק מפני שהיא הייתה עצבנית על בועז מהשעה הקודמת, כי הוא שפך עליה קפה מהתרמוס של נוי.