עומד לבד
מול המראה המאיימת,
וטורדות אותי מחשבותי:
"מה רע בי כל כך?
למה אף אחת לא מוכנה לאהוב אותי?
אין לי סיכוי!
לעולם לא אשא אישה!
לעולם לא אדע מהי אהבה!"
הכאב דוקר,
אני מתייאש.
רוצה לסיים את הסיוט.
איני יכול כך יותר.
זועק אל ד´: הושע נא!!!
ופתע נזכר,
כל הדבורים האלה
הם עצת היצר הרע.
הרי מגיע לי שיאהבו אותי.
ניתן לאהוב אותי כמו שאני.
המחשבה שלעולם לא אמצא אהבה,
היא בסך הכל פטפוט הבל של יצרי הרע.
מתבונן ורואה –
אכן ד´ הושיעני;
אמנם לא במילוי החסרון,
אבל בהכרה
שהמחשבות המאיישות
כאבק פורח הם.
תגובות