"מיצובישי לאנסר החדשה, חוויות נסיעה שלא תשכח! מיצובישי לאנסר החדשה, מודל 2007 עם בלמים הידרודינאמיים ומתלים משופרים! מיצובישי לאנסר החדשה- תרשה לעצמך לחיות קצת..."

זרקתי את חוברת ההדרכה מהחלון, יחד עם הניילון של המושב, ההגה והמחזיק כוסות. מי צריך חוברת הדרכה לרכב? ובשביל מה הניילונים הדפוקים האלה? "חדש מהניילון..." בולשיט. אנשים מנסים לגרום לעצמם להרגיש שולטים, לחוות את הקניה הזאת. כולה אוטו.

העליתי ל-130 ועליתי על כביש 1. לא ראיתי פקק באופק, אבל ידעתי, פשוט היה לי ברור שזה יבוא, כשאני לא אצפה, אולי כשאני אפנה פניה לא נכונה, אעלה על המחלף המחורבן שיוריד אותי בחיריה- ונתקעתי. להרבה זמן.

אני שובר, כמקדים תרופה למכה, אולי כמנבא שחורות, ועולה לכביש על הכביש לכיוון נהריה. שיהיה. פותח ת'חבילת סיגריות. עוד ניילון, מהחלון מחפש מצית, לא מוצא. זורק ת'סיגריה מהחלון. אחרי שניה- החבילה אחריה. מוריד ל-70 כשאני רואה שלט של 'זהירות מכמונות מהירות'. מתחרט ומעלה ל-140. להראות שאני לא שם. אני ממשיך, רק לא לחשוב. לא להיזכר.  כל אבן על הכביש המחורבן הזה, כל שלט ושיח מזכירים לי אותה. את הכלבה המטומטמת הזאת, אני חושב, ומיד, באינסטנקטיביות, קופץ להגן עליה. על הטיפשה שזרקה אותי. כמעט סטרתי לעצמי. הרי היא מושלמת. מעלה ל-160. מעניין עד לאן אני אגיע. אולי ל-210, אולי לנהריה.

החלטתי לנסות להגיע לחיפה, חותך את הפקקים של גוש דן כדי להיתקע בגועל נפש של הצפון.

נרדם על ההגה או פשוט מאבד הכרה. מתעורר כשאני זורק את הכובע ואת הארנק מהחלון ולא מפסיק לקלל, הרדיו והדיסקים שקיבלתי מהסוכן ההיפראקטיבי ששידך לי  את האוטו- מהחלון. נכנס למושב, יוצא, ממנו. מגיע למקום מוזר, מלא רוסים. אין על מי לסמוך, רק עלי, אפחד לא יעזור לי.

שובר ימינה, סבא ונכד פוגעים בי, או שסתם מנסים לחצות.

בית משפט, כלא. אין להגנה דרישות. הלך האוטו.

ועכשיו- יש סורגים על החלון.