שאלת השאלות שעל כל ציוני לשאול את עצמו, הנה: האם הציונות אכן מהווה פתרון לאנטישמיות בעולם.

באם נסתכל לרגע בתולדות האנטישמיות מאז קמה מדינת ישראל, ניווכח להבין כי הציונות לא בלבד, שאינה פותרת או מקטינה את בעיית האנטישמיות; נהפוך-הוא הנכון. ערב הקמתה של מדינת ישראל, שזה היה מיד בתום מלחמת העולם השניה ושואת יהודי אירופה, כל העולם כולו היה מלא רגשי אשמה כלפי היהודים. מדינות ועמים, היו נכונים לעשות הכל כדי לפצות את היהודים שהצליחו להינצל מחרב השואה, ולסייע בידם להשתקם ולהתאושש מהזעזוע הקשה שעבר עליהם במחנות התופת הנאציים. זאת הייתה תקופה, בה נצפתה ירידה משמעותית ביותר בממדי האנטי-שמיות; תקופה, בה יותר ויותר מדינות התחילו להתייחס לסוגיית האנטי-שמיות וגזענות בכלל ביתר רצינות וכובד-ראש.

אולם, כאשר במאי 1948 קמה מדינת ישראל הציונית, לא בלי עידודן של מעצמות אימפריאליסטיות ששאפו בדרך כזאת, לתקוע טריז בין עממי המזרח-התיכון - הדבר הביא באופן כמעט מיידי, להתחדשות האנטי-שמיות באירופה, ומי היה מאמין, להיווצרותה בארצות ערביות, שעד אז לאורך מאות שנות קיומן של קהילות יהודיות בהן, כמעט  ולא ידעו מתופעת האנטי-שמיות.

ופה נשאלת השאלה: אז מה, לכל הרוחות, גרם לכך, שדווקא הקמתה של המדינה היהודית, לה הטיפו כל הזמן "חכמי-תורת הציונות", לא רק מה שלא מיגרה את האנטי-שמיות, אלא להיפך גרמה להתחזקותה והתפשטותה דרסטיות ביותר?

כדי להשיב על השאלה הנ"ל, עלינו לשוב ולנתח, בין היתר, את מדיניות החוץ של ישראל מיומה הראשון, ועוד יותר, מאז התקבלותה כחברה בהאו"ם בתחילת 1949. מדקות קיומה הראשונות, מדינת ישראל, אומנם בתמיכה בינלאומית של חלק מהמעצמות - החלה מבצעת פשעים נגד האנושות, בגרשה במהלך מלחמת 48-49 מבתיהם, מאות אלפי תושבים ערביים, שחיו בארץ הזו מאות רבות של שנים, ובהשתלטה באכזריות על רכושם ואדמותיהם. למרות, שלפחות בהתחלה, הדבר בוצע בעידוד ובתמיכת המעצמות, כולל האימפריה הבריטית  המתפוררת - לא נעדר מעיני ההמונים ברחבי העולם, שבדרך-כלל ניחנו בהרבה יותר שכל מאשר מנהיגיהם, אופיה הנפשע והבלתי-מוסרי של מעשיה של ישראל, שברוב הציניות שלה, ניצלה מלחמה אימפריאליסטית שניהלה בריטניה באמצעות משטרים פרו-בריטיים במדינות ערב, על מנת לגרש אוכלוסיה מקומית ולבצע טיהור אתני. וכתוצאה מכך, החלו מחאות נגד ישראל, שלמרבה הצער, משתתפיהן לא תמיד השכילו לעשות הבחנה בין המדינה הציונית ליהודים בכלל.

דוגמא נוספת של תרומתה של ישראל לאנטי-שמיות, ודווקא במדינות ערב, שבמשך מאות שנים, יהודים חיו בהן וזכו למעמד של הוקרה וכבוד מצד הרוב המוסלמי, זה פרובוקציות בשטחן של מדינות ערב, שאייפינו את פעילות הסוכנות היהודית, בחמש-שש השנים הראשונות לקיומה של ישראל, ושנועדו לעורר פוגרומים נגד יהודי המקום כדי לאלצם להגר לישראל. בין הדוגמאות הראויות לציון, אני רוצה למנות, את פרשת הטמנת פצצות (יש אומרים השלכת רימוני יד) בבניינים של בתי הכנסת בבגדד ובבצרה שבעירק, בידי שכירי חרבה של הסוכנות, ב-1949. הפעולה הזאת, שנעשתה, ככל הנראה, בתיאום עם המטה הכללי הבריטי, ושנועדה ליצור בקרב היהודים רושם של התחלת הפוגרומים מצדה של אוכלוסיה מקומית,  גרמה לכך, שיהודים מקומיים, שהיו פטריוטים עירקיים נלהבים ביותר - נאלצו לנטוש את בתיהם, ולברוח לארץ, במטוסים שהוכנו מראש על ידי מחלקת העליה של הסוכנות, ושתנאי הטיסה בהם היו מתחת לתת-אנושיים.

כמו-כן, אנשי המוסד והב"כ בדימוס, ידעו לספר בספרי-הזכרונות שלהם, על איך שירותי הביטחון של ישראל, שכרו אנשים ברחבי העולם הערבי, ממרוקו ואלג'יריה במערב; דרך מצריים ועד לסוריה במזרח, כדי שיפיצו בין יהודי המקומות הללו על פרעות, שכביכול אוכלוסיה מוסלמית מתכננת נגד יהודים. היהודים, בעלי עבר עשיר של רדיפות ונגישׂות, עם כי לא בדיוק באותם מקומות, לא רצו לקחת סיכון והעדיפו להגר לארץ, מבלי שידעו או הבינו, ששימשו כלי בידי המכונה הציונית.

פרשה בפני עצמה, זה הצבעותיה של ישראל בהאו"ם בשנותיה הראשונות של ישראל. בחלק ממאמריי הקודמים, כבר התייחסתי בצורה מפורטת ביותר לנושא. לכן, כאן אתייחס אליו בראשי-פרקים בלבד. כאשר ישראל, בראשית 49 נתקבלה לארגון האומות המאוחדות, חצי שעה עד שעה בלבד אחרי התקבלותה לארגון, הייתה הצבעה על הוצאת כוחות צבא הולנדיים מאינדונזיה שאותה שנה זכתה לעצמאות. רוב חברות האו"ם, כמובן, הצביעו בעד הוצאת הצבא ההולנדי, חוץ כמה מעצמות אימפריאליסטיות, כולל הולנד עצמה, שאליהן למורת רוחם של העמים הנלחמים נגד קולוניאליזם, הצטרפה גם החברה הטרייה ביותר, ישראל. כאשר, ב-56 באו"ם נדון עתידו של הבסיס הצרפתי בביזרטה שבתוניסיה, ישראל הצביעה יחד עם צרפת נגד הוצאת הבסיס. אותו דבר, קרה בעוד כמה וכמה הזדמנויות, הקשורות להצבעות לגבי עתיד המושבות הקולוניאליות בעולם.

ברור ונהיר, כי התנהגותה שכזאת של מדינת ישראל, המתיימרת מאז היווסדה להיות נציגת כל יהודי העולם, תורמת להגברת לא רק אנטי-ישראליות הנובעת מהביקורת הלגיטימית ביותר נגד מדיניותה של ישראל בזירה זו או אחרת, אלא, והכי חשוב להדגיש את זאת, להתחזקות האנטי-שמיות כול כלפי יהודים, שאין להם שום קשר ושום הזדהות עם ישראל ועם עוולותיהם של מנהיגיה.

אביא לכם כזו דוגמא: עד מאי 1948, בפרלמנטים של רוב מדינות ערב, היתה נציגות ליהודים (כולל בעירק, במצריים, בסוריה), כאשר חלק מהצירים היהודיים, ייצגו תנועות מתקדמות שדגלו בשיחרור לאומי מהתלות באימפריאליזם הבריטי והצרפתי. מאז 48, בכל אותן הארצות (חוץ אולי ממרוקו), נחקקו חוקים, האוסרים על היהודים להיות חברי פרלמנט, או להיות שרים בממשלה.

הציונות, ברוב הלהיטות הבדלנית-הגזענית שלה, דאגה לכך, שאפילו במדינות כמו מרוקו, מצריים וסוריה, בהן מעולם להוציא אולי מקרים בודדים - לא הייתה שום אנטי-שמיות או שנאה ליהודים, התחילו לרדוף יהודים. לכולם לבטח זכור מה שאחר-כך נודע תחת כינוי "העסק הביש", כאשר ב-1954 המוסד הישראלי שכר כמה יהודים מצריים, ושלחם לאיזה בית קולנוע קהירי, על מנת להתנקש בחייו של מישהו שישראל הייתה מעוניינת בחיסולו. כנראה (אין מידה בדוק), זרועות הביטחון של ישראל תיכננו את המבצע מראש כך שייכשל, ובכך יגרום לנאצר להתחיל לרדוף יהודי מצריים, ויביא לבריחתם לישראל. ואכן, כאשר המבצע נכשל ומבצעיו נתגלו ונשלחו למאסר, החלו רדיפות נגד יהודי מצריים. פעם שניה, ישראל גרמה לרדיפות נגד יהודי מצריים, בסוף אוקטובר ראשית נובמבר של 56, כאשר הצטרפה לאימפריאליזם בריטי-צרפתי במלחמת סיני, שבין היתר, נועדה לא פחות ולא יותא, להפיל את משטרו המתקדם של נאצר, והחזיר לשלטון גורמים פרו-אימפריאליסטיים, דוגמת מלך פארוק, שהודח בקיץ 52.

כל הדוגמאות הנ"ל, הן קצה המזלג של תרומותיה של המדינה הציונית לאנטי-שמיות ברחבי העולם. היהודים חייבים להבין, כי התנועה הציונית והציונות, אינן מהוות פתרון למצב היהודים, אלא רק מזיקות להם. הציונות, היא הסכנה הגדולה אחרי השואה ליהודים בעולם. ולמרבה שמחתי, אנו עדים בשנה האחרונה, לתופעת נטישת הרעיון הציוני על ידי יותר ויותר יהודים. בין היתר, מאז מלחמת לבנון האחרונה, יותר ויותר מיהודי ארצות-הברית מצטרפים לאגון אמריקאי " יהודים למען השלום בלבד", שביסודו אינו ארגון ציוני.

כמו-כן, גם מקרב חלק מהציונים החיים מחוץ לישראל (כמו, למשל, הנרי זינגר - לשעבר נשיא הקונגרס הציוני האמריקאי), מושמעת, בחודשים האחרונים ביקורת נוקבת ביותר על הנזק שהציונות על ידי פשעיה נגד הפלסטינים, גורמת ליהודי העולם, וליחסיהם עם הלא-יהודים.