כאשר, בשנותיה הראשונות של המאה ה-20 החלו קמים קיבוצים ראשונים (כינרת ודגניה), הוגי הרעיון טענו, כי מטרתם היא: הקמת משק סוציאליסטי-שיתופי, שישלב בתוכו עיקרי הסוציאליזם עם הציונות. התוצאה הייתה, הקמת מסגרות התיישבותיות, בעלות אופי גזעני-לאומני, שאין ולא כלום בינן לבין סוציאליזם אמיתי.

השאלה המרכזית המתבקשת חזור והתבקש להישאל, הנה: האם השיטה הקיבוצית אכן סוציאליסטית? כידוע, קרל מרקס בעבודותיו המונומנטליות: "המניפסט הקומוניסטי" ו"קפיטל", קבע ובצדק, כי בסופו של דבר, רוב האנושות, כתוצאה מהמאבקים המתמשכים במעמד השליט, יגיע לכלל הכרה מעמדית, שתביא לביטול הדרגתי של לאומנות ומדינות לאומיות. אומנם, הוא לא אמר, שכבר בשלב הנוכחי אסור שתתקיימנה מסגרות לאומיות, אך הוא בהחלט התנגד במלוא-התוקף, למסגרות לאומיות בעלות אופי אתני-גזעי.

התנועה הקיבוצית, כבר מראשית ימיה, דגלה בהתיישבות אתנית, המבוססת על טהרת "גזע עברי". עד היום, ולראיה, יש לי חברים ערביים שניסו להתקבל כחברי קיבוץ - אין שום אפשרות לערבי להתקבל לקיבוץ בתור חבר שווה זכויות; מקסימום, שלו הוא יכול לצפות, זה שיאפשרו לו להתיישב בשטח קיבוץ בתור תושב. משהו כמו גֵרים בתקופת התנ"ך, או מְטוֹיִקוֹיִ באתונה הקלאסית. לכך יש להוסיף את העובדה, שכאשר במהלך מלחמת 48, נהרסו מאות כפרים פלסטיניים ותושביהם נהפכו לפליטים, התנועה הקיבוצית מילאה אחד התפקידים המרכזיים ביותר, בהשתלטות על אדמות הכפרים החרבים, ובהקמת ישובים ליהודים בלבד, על האדמות הללו.

המצב שתיארתיו לעיל, עונה בצורה ברורה ביותר על שאלת היותו או אי-היותו של רעיון קיבוצי סוציאליסטי. יישוב או כל מסגרת פוליטית; התיישבותית או חברתית אחרת, שמתיימרת לקרוא לעצמה סוציאליסטית, אינה יכולה באותו זמן להיות גם גזענית ולאומנית.

וכעת, לשאלת הסיבות שהביאו לדעתי האישית, לכשלונו של הרעיון הקיבוצי. על אחת הסיבות לכך, כבר עמדנו לעיל. כי מסגרת סוציאליסטית, אשר דוגלת בבדלנות לאומנית אינה יכולה, מטבע בריאתה - להצליח ולשרוד לאורך יותר מכמה דורות בודדים. לקיבוצים, מראשיתם, היתה הכרה מעמדית מעוותת ביותר, כאשר הם ניסו לפתור בעיות מעמדיות, מבלי להתחבר עם קבוצות הלא-יהודיות בתוך מעמד הפועלים וההמונים.

אפילו סטאלין, עם כל השגיאות והעיוותים הרעיוניים, בהם הייתה רצופה תקופת שלטונו בברית-המועצות, לא הגיע לטמטום כזה, להקים קולחוזים לפי השתייכות אתנית של החברים. הוא עשה שטויות אחרות, כגון ריתוקם בכוח של חברי קולחוזים לאדמתם - דבר שהינו ניגוד טוטלי למרקסיזם-לניניזם אמיתי. אך התנועה הקיבוצית, שהייתה תנועה ציונית ובעלת אופי בדלני, ניסתה בניגוד לכל כללי הרעיון הסוציאליסטי - לממש את הסוציאליזם, לא על בסיס מעמדי, שהיה מאפשר הקמת מסגרות שיתופיות משותפות לכל תושבי הארץ - יהודים כלא יהודים, אלא על בסיס גזעי.

מדי פעם, אני נזכר במהפכתו הרפובליקנית של אוליבר קרומוול בשנות ה-50 של המאה ה-17, בבריטניה. למרות היותו של קרומוול איש דת אדוק ביותר, הוא לא רק לא קפה את דתו הפוריטנית על תושבי המדינה, אלא התיר חופש דת והשתייכות לאומית. דרך-אגב, בתקופתו של קרומוול, אחרי הפסקה של כמעט 400 שנה, הותרה התיישבותם של יהודים באנגליה. קרומוול, הפך את ארצו, שאחרי דיכוי המרידות המלוכניות בסקוטלנד ואירלנד תפסה פחות או יותר אותו שטח, כמו שתופסת בריטניה המודרנית - לרפובליקה של פשוטי העם: קוֹמוֹנְוֶאלְט, מלשון המילה האנגלית: Common. למעשה, אם לדבר במושגי ההתיישבות השיתופית המודרנית, בריטניה של תקופתו הפכה לקיבוץ אחד גדול, שהיה מבוסס על שיוויון זכויות לכל האזרחים, ללא הבדלי דת ומוצא.

לעומת זאת, התנועה הקיבוצית,  שקמה בעידן מודרני, ומאות שנים אחרי הפוריטניות של קרומוול; למרות שמדובר בתנועה חילונית, שכאילו דוגלת ברעיון סוציאליסטי - מנסה לעשות הפרדה בין אנשים על-פי מוצאם ו/או השתייכותם הדתית.

וזאת, כפי שכבר ציינתי במהלך מאמרי זה, אחת הסיבות העיקריות, אם-כי לא היחידה לכישלון התנועה הקיבוצית.

סיבה שניה, וחשובה לא פחות, זה שהקיבוצים, אשר כפי כבר ציינתי לא ניסו לבטל את הקפיטליזם במדינה, אלא השתלבו בו, במרוצת הזמן צברו הון, והפכו למעשה, לקורפורציות קפיטליסטיות, אפילו אם בהצטלת הסוציאליזם ודגלים אדומים. הקיבוצים שהתעשרו לא ניסו לעזור לשכונות העוני ועיירות הפיתוח; הם לא ניסו להאציל מנסיונם בפתרון בעיות החינוך והחברה לשכניהם ביישובים הלא-קיבוציים; אלא להיפך, רוב הקיבוצים התעלמו, פשוטו כמשמעו, מצוקותיהם של הזולת, ודאגו רק לרווחת עצמם. יותר מזה, כאשר לאיזה קיבוץ, נשאר עודף ירקות ופירות, שהקיבוץ לא הספיק או לא הצליח למכור - במקום לחלק את העודפים הללו בין תושבי שיכוני העוני, הם פשוט הושקו בנזין ונשרפו, כדי שלא לתת אותם למישהו חינם.

עם הזמן, הקיבוצים, בנוסף להיותם אחד הסמלים של הלאומנות והגזענות הישראלית, הפכו לסמל האליטיזם ואנוכיות סדומית.

כל אלה יחדיו, הביאו להתנוונות המעט הסוציאליסטי, שבכל זאת היה ברעיון הקיבוצי בשנותיו הראשונות, וכתוצאה מכך, רוב הקיבוצים עברו, כדי לשרוד בתנאי הקפיטליזם הדורסני של ישראל - הסבה קפיטליסטית, שטשטשה כמעט לגמרי את הקשר בין הקיבוצים לסוציאליזם וחשפה את האמת על כך, שהתנועה הקיבוצית, מעולם לא הייתה סוציאליסטית ומתקדמת באמת.