הים גדול סוחף שוכבת את לצידי.
פעימות ליבי חשות קרבתך, דופקות בי.
את שלווה, גופי רועד
התרגשות משבירת מחסום.
רוח הים קרירה
כל דקה כחלום.
עיני נעוצות עמוק בך
גופך שוקע בן חולות שפילסת לך.
יופיך נחבא בן ידייך השלובות
מנסה לנוס, מברק עיני החושקות.
שוכבים צמוד- ואת הרחק
רגועה בתומתך או מנסה להמלט?
כלואה לצד שיכרון חושיי
חיי המדומים כפוהו על אבריי.
ידי טמונה בחול, כמהה לנוח על גבך.
שביר שניה עובר, צוברת תעוזה.
הקול קורץ- "נסה..." , היא מהנהנת בהסכמה.
לעברך, זוחלת בתשוקה, המלח שורף.
אני נשאב, הים גדול, סוחף!
ופתע נשמעת בת קול, מהדהדת.
ידי קופאת, שבה, נקמצת.
"אל נא הכנע לתעתוע שיקרי"
הקול מתגבר, זורם בתוכי.
פרורים של אמת בחולות, ניצני גאולה
טועם טעם אכזבה מתוקה
חש נבלם, נכלם.
נחלץ מהסחף, נאבק עם הים.
תגובות